פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 72 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 4 ימים הֲרֵי יֶרַח בּוּל אלפי
הִתְפַּשְּׁטוּ הַשָּׁמַיִם וּבִקְּשׁוּ אֶת הַגְּבוּל
שָׁאֲלוּ בְּרִנָּה: ״וְאֵי מִזֶּה זְבוּל?״
צָחֲקָה לָהּ הָאָרֶץ בְּקוֹלָהּ הַצָּלוּל:
״מַמָּשׁ לִפְנֵיכֶם - הֲרֵי יֶרַח בּוּל!״
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
אתמול כָּאן.. כּ.
הכותרת שלך.. "הֲרֵי יֶרַח בּוּל"..
מחברת בין נוף לזמן:
"הֲרֵי" > גם "הִנֵּה/הֲלֹא" וגם רמז להרים.
אותם הרים עצמם שיכולים להיות צל מטעה ("צֵל הֶהָרִים" שופטים טּ לּוֹ) או מסגרת מגנה ("הָרִים סָבִיב לָהּ" תהּיּ.לּיּ.םּ קּ.כּ.הּ).
הכותרת לוקחת בדיוק את אותו חומר ("ההרים" = 260 = "קלפים") ומנתבת אותו מחדש ב טּ סמויה:
מצל אל צלול, מ ז' ל ג', משמים אל ירח בול.
"יֶרַח בּוּל" > החודש התנ"כי שבו..
מּלּ.כּ.יּ.םּ א ו לּ:ח:
"וּבַשָּׁנָה הָאַחַת עֶשְׂרֵה, בְּיֶרַח בּוּל..
הוּא הַחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי –
כָּלָה הַבַּיִת לְכׇל דְּבָרָ.יּ.ו וּלְכׇל מּש.פּ.טּ.וֹ;
וַ.יִּ.בְנֵה.וּ שֶׁבַ.ע שָׁ.נִ.יּ.םּ".
הרגע שבו בית המקדש של שלמה נגמר ונחתם.
רש"י מסביר ש"בּוּל" הוּא מרחשוון, זמן שבו העשב בּוֹלֶה בַּשָּׂדֶה ו.."בוֹלְלִין לַבְּהֵמָה מִן הַבַּיִת":
זה סימן מחזורי שֶׁל ארץ–זמן;
הרגע שבו עוברים משפע חיצוני להזנה פנימית.. ודווקא בחודש השמיני > ח = נּ.צח = צח (98 > 27 > 8), החודש של הכֵּנוּת והיושרה שמאפשרים לשכינה לשכון.
בשיר שלך אני מזהה את כל הציר הזה:
גְּבוּל > זְבֻל > בּוּל > צָלוּל.
אותו חומר-עבודה בדיוק.. קלפים שכבר בידיים שלנו, תלוי רק ב טּ' של הניתוב ובמידת הצח.
"הִתְפַּשְּׁטוּ הַשָּׁמַיִם וּבִקְּשׁוּ אֶת הַגְּבוּל"
השמיים מתפרשים עד כאין סוף, ובפנים נולדת בקשה לגבול..
לקו מבדיל.. לּ:הּ.גדּר.הּ.
"שָׁאֲלוּ בְּרִנָּה: 'וְאֵי מִזֶּה זְבוּל?'
השמיים מבקשים את ה "זְבֻל"..
רקיע רביעי, מן השבעה.. וְגַם: "בֵּית זְבֻל" > מעון לשכינה:
מּלּ.כּ.יּ.םּ *א ח (יּ)ג*
"בָּנֹה בָנִיתִי בֵּית זְבֻל לָךְ;
מָ.כוֹן לְ:שִׁבְתְּ.ךָ: עוֹלָמִ.יּ.םּ".
ובניסוח המקביל:
דִּבֶּר.*יּ הּ*.יּמּ.יּםּ בּ ו בּ:
"וַ.אֲנִי..
בָנִיתִי בֵּית זְבֻל לָךְ;
וּ.מָ.כוֹן לְ:שִׁבְתְּ.ךָ: עוֹלָמִ.יּ.םּ".
השמיים שואלים: איפה הבית הזה, איפה הזְבֻל?
ואז:
"צָחֲקָה לָהּ הָאָרֶץ בְּקוֹלָהּ הַצָּלוּל:
'מַמָּשׁ לִפְנֵיכֶם — הֲרֵי יֶרַח בּוּל!'":
הארץ צוחקת :) בקול צלול, צח (צח = 8, בדיוק כמו החודש, בדיוק כמו שמונת הפסוקים של "וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם") לא ציני ומפנה אותם לא ל"שָׁם", אלא ל"כָּאן":
לַיֶּרַח, לַחֹדֶשׁ, לְ יֶרַח בּוּל > החותם בזמן שבו "כָּלָה הַבַּיִת לְכׇל דְּבָרָ.יּ.ו".
הזְּבֻל שאת רומזת אליו נבנה לא בבריחה מהעולם, אלא בהכנסה מדויקת לשעון שלו.
הרמז ב"הֲרֵי", מחזיר גם את ההרים:
ההר יכול להיות מסך מטעה ("צֵל הֶהָרִים") או מסגרת מגנה:
"יְרוּ.שָׁלִַם: הָרִים סָבִיב לָּהּ" = ההר כסכך מחזיק סביב מקדש-הלב (תהּיּ.לּיּ.םּ קּ.כּהּ בּ).
בכותרת שלך > "הֲרֵי יֶרַח בּוּל"..
ההרים לא מסתירים את הַזְּבֻל, אלא מציינים אותו יחד עם הירח.
ועוד משהו קטן שאהבתי:
בין "גְּבוּל" ל "זְבֻל" מתחלפת רק אות אחת (ג <> ז):
ז . כלי/להב חותך, להט החרב המתהפכת וכו' .
ג. גמול/תוצאה, ת.פּאר.ת מעשׂ.הּ בּ.ראש.י.ת.
המעבר מ ז' ל ג' כפי שאני רואה את זה הוא מעבר (טּ סמויה בכותרת, שינוי ניתוב) מכלי חיתוך מפריד לבית שוכן > יורדת מהפסגה אל הזמן ומשנה ז ל-ג..
ואצלך, זה קורה דרך המשחק הצלילי, אהבתי :).
בסוף, השורה:
'מַמָּשׁ לִפְנֵיכֶם — הֲרֵי יֶרַח בּוּל!'"
קריצה רכה לשמים:
הזְּבֻל שמחפשים ברקיע כבר נבנה כאן, בחודש של הצח, במחזור הירחי-החקלאי, בזמן האנושי.
(בזמן האנושי.. אני הייתי מנקדת אוֹת.יּ: זִמֵּן.)
באמצעות טּ של הניתוב..
בקלפים שכבר נמצאים בידינו.
גְּבוּל > זְבוּל > בּוּל > צלול.
קו > דירה > חותם > קול.
מהלך שלם של שמים וארץ.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 23 שעות נפלא, כ. תוכלי לפתוח בסדרת הרצאות לקהל הרחב 3> אלפי (ל"ת)
-
לפני 17 שעות תודה אלפי :) כּ.
בקשר להרצאות..
אממממ.. נאאאא..
אני לא מהמרצים.
אני נעה על הגל השקט :-)
♡
שוב, תודה.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
-
-