
30 הימים האחרונים

כוס תה חם כתבה
סיפור שכתבתיעגלת העבדים נעצרה ליד מבנה אבנים אפורות. הוא היה פשוט להפליא, חסר כל יחוד לחלוטין. המתבונן מהצד היה מניח שזהו עוד בית של משפחה פשוטת עם. הגינהה הקדמית הייתה מטופחת עם מעט שיחים מלבלבים ואבני דרך שמובילות לדלת הכניסה הצנועה. איש לא היה מניח מה מסתתר מאחורי הדלת, למטה במדרגות המוסתרות מאחורי המזווה, ל

קיבוצניק כתב
אתר סימניה"לוויתן ברוח" מאת חיים באר, הוצאת עם עובד 2026. "כנראה שבגרמניה מישהו חייב תמיד להתעופף באוויר", חלפה בי מחשבה, "בברלין היו אלה מלאכים, ואילו כאן, על גדת הדנובה, זהו לווייתן שמקיא ממעיו נביא". לווייתן ברוח מזמין את הקוראים למסע מרתק, בזמן ובמרחב, הכורך, כדרכו של חיים באר, את הספרותי וההיסטורי. ראשי

כוס תה חם כתבה
סיפור שכתבתיצמידי הזהב הכבדים קשקשו למקצב צעדי. השתדלתי ללכת באיטיות. צעדים שקולים וקלילים, באלגנטיות של משרתת ולא שפחה. הלכתי למערכת החדרים של הנסיכה הראשונה. מערכת של עשרות חדרים שונים, מתפתלים לאורך האגף המערבי של הארמון. עברתי את הפינה לעבר המסדרון הארוך. מקושט בציורים של אבות אבותיהם של משפחת המשפחה. חשתי

כ כתבה
יהדותשיּר הּ.שיּר.יּ.םּ בּ יּבּ (יּבּ > בי, בך, בנו, To be.): "הַנִּצָּנִים נִרְאוּ בָאָרֶץ, עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ – וְקוֹל הַתּוֹר נִשְׁמַע בְּאַרְצֵנוּ". נְאֻם (91) אֲדֹ.נָ.יּ (65) יְהּ.וָ.הּ (26) [26 + 65 = 91], הָ.אֱלֹ.הִיּ.םּ (91): נְאֻם אֲדֹ.נָ.יּ יְהּ.וָ.הּ, הָ.אֱלֹ.הִיּ.םּ: מַלְאָךְ אָלִין:

כוס תה חם כתבה
סיפור שכתבתידמעות זלגו על לחיי. לבי דופק במהירות, נשימתי מאומצת, נשימות שטחיות ומהירות. שפתיי נפשקות, ראשי הולם. אני מעקלת את גבי מעלה, באופן נואש. ציפורני שורטות את הסדין. חיפשתי משהו. מישהו. התעוררתי מחלום שחמק ממני במהירות. פרטים קטנים ומעורפלים שאני מנסה לאחוז אך חומקים ממני ככל שאני מתקרבת. סובבתי את פני ל