“אני חובבת היסטוריה ידועה, תולעת ספרים מילדות וגם אנגלופילית בהתהוות. בהינתן כל זה, "ספר הילדים" נראה כמו הבטחה גדולה - שילוב בין רומן תקופתי לספר עיון עם נגיעות של פנטזיה כדי להרחיב עוד קצת את היריעה. yaelhar (שבזכות המלצתה קראתי את הספר) סייגה את ההבטחה הזאת בבלבול שמשרה הספר בקפיצה בין הסגנונות, אבל בעיניי הבעיה בספר נמצאה דווקא במקום אחר.
הספר כולל, כאמור, שלושה סגנונות כתיבה שונים, שמשולבים יחד על פני 800 עמודים צפופים. הסיפור העיקרי הוא תיאור מפורט ומרשים של חייהן של כמה משפחות בריטיות (ולא רק של הילדים, למרות השם המטעה של הספר) לאורך שלהי התקופה הוויקטוריאנית עד לאחר מלחמת העולם הראשונה. על הדרך מקדישה הסופרת עמודים שלמים לסוגיות פוליטיות-חברתיות נפיצות כמו מעמד האישה, המאבק בעוני, שאלת האימפריאליזם מצד אחד והאנרכיזם מצד שני. ולסיום, בניגוד מוחלט לכובד הראש של החלקים העיוניים, הספר מלא באגדות פנטזיה ספק לילדים ספק למבוגרים שמחברת אימם של כמה מילדי הספר.
החיבור הזה נשמע תלוש למדי, אבל אני מצאתי את החיבור הסגנוני טבעי וזורם, דבר שהוא נקודת זכות משמעותית לסופרת. מעבר לכך – נראה שההתנגשות בין השאלות הפוליטיות כבדות המשקל לתום הילדותי של האגדות מעביר את רוח הדור שחשב שהגיע לשיא של קדמה והתפתחות ולא שיער כמה תמימות יש במחשבה הזו ואלו זוועות עומדות להתרגש עליו. הבעיה העיקרית, מבחינתי, היא דווקא החלק הסיפורי של הספר, שאמור להיות קרקע נהדרת לסיפורים מרגשים ודמויות מעוררות הזדהות ואיכשהו לא הצליח להגיע לזה.
זה לא שלא היו דמויות וסיפורים כאלו – היו בלי סוף, אבל אף אחד מהם לא היה ממש "זה". קשה לי לשים את האצבע על כל הסיבות לכך, אבל הנה דוגמה שהטרידה אותי לכל אורך הספר: אף מערכת רומנטית לא הגיעה למימוש. כל הזוגות הפוטנציאליים, המאוהבים, סטרייטים והומואים, ילדים ומבוגרים – כמעט כולם נשארו על הסף. גם כשכבר היה איזה זוג שמצא זה את זו, היה מדובר בהפתעה שלא היו לה סימנים קודמים, או שלחלופין הסופרת מיהרה לטאטא את ההתרחשות החוצה לטובת פרטים כמו הריונות לא רצויים ועיצובי שמלות.
אין ספק בכלל שהסופרת עשתה עבודת מחקר עצומה (שנתמכה כנראה במחקריה האקדמיים) לקראת כתיבת הספר, אבל נראה שמטרתה העיקרית לא הושגה: לא הצלחתי לקבל תחושה ממשית של התקופה או להתחבר לדמויותיה הראשיות. למרות שהחכמתי רבות בכל הנוגע למאבק הפמיניסטי הסוער של התקופה (נקודת האור של הספר), הרי שבכל הנוגע למערכות יחסים, מעמדות, נימוסים ושמלות החכמתי הרבה יותר מ"אחוזת דאונטון" הנערצת. אפילו זוועות מלחמת העולם הראשונה בספר לא הצליחו לזעזע אותי כמו שהצליחה הסדרה. זאת השוואה לא לגמרי הוגנת, כמובן, אבל היא בכל זאת מספקת קנה מידה. עדיין מדובר בספר מעניין ורחב יריעה שקוראים שונים ימצאו בו תגליות שונות, בהתאם להעדפותיהם האישיות; אבל אם אין לכם די סבלנות או שבת ארוכה מספיק, יתכן שכדאי לוותר.”
