"רכוש רדוף", Possession, במקור מאת הסופרת הנפלאה א"ס <mark>בייאט</mark>, יצא בשנת 1990 ואף זכה בפרס בוקר באותה שנה. אני קראתי אותו אי אז במקור כשהייתי סטודנטית צעירה ונלהבת לספרות אנגלית ואהבתי אותו עד בלי די. כמעט 30 שנה לאחר מכן, הוא תורגם לעברית, ואני ניגשתי לתירגום בחשש מה. האם הקסם יחזיק, האם ההתלהבות תשרוד, האם האיכות עמדה במבחן הזמן? והתשובה היא "כן!" ובגדול.

כאז כן היום אהבתי עד מאוד את הסיפור הבלשי

יש להתייחס בכבוד - וכך אני מתייחסת - לספר הכולל 809 עמודים. תחשבו על זה - במיוחד אתם שלוקחים ספר כזה ליד ומניחים אותו מיד כי הוא "ארוך מדי". תחשבו על הסופרת שישבה וכתבה וקמה וחילצה עצמות, וישבה וכתבה, ולא יצא בדיוק מה שהיא התכוונה שיצא, ותיקנה וריטשה והחליפה פיסקאות, ומחקה והתייאשה ולאחר חודשים רבים - אולי שנים - יש ספר כבד ומכובד, שעוסק בתחומים מעניינים: הוא מתחיל בשנת 1895 ומסתיים בשנת 1919. ובד

בהחלט לא מתאים לכל אחד. אפשר לקרוא ואפשר גם לא. אני אישית ממליץ על האופציה הראשונה. סאטירה שנונה ועוקצנית. בריטי מאד. שני סיפורי אהבה, יפים ומרגשים, אחד מהתקופה הויקטריאנית, והשני בהווה, משתרגים זה בזה כמו שתי וערב לאורך כל הספר. כקוראים אנו נחשפים לכל נים של רגש אצל זוגות האוהבים, וזוכים לפסוע אתם ביחד במסע של ייסורים ותשוקה. אהבתי ש<mark>בייאט</mark> לא רק בוראת שני משוררים ויקטוריאניים, אלא גם בוראת עבורם י

אני חובבת היסטוריה ידועה, תולעת ספרים מילדות וגם אנגלופילית בהתהוות. בהינתן כל זה, "ספר הילדים" נראה כמו הבטחה גדולה - שילוב בין רומן תקופתי לספר עיון עם נגיעות של פנטזיה כדי להרחיב עוד קצת את היריעה. yaelhar (שבזכות המלצתה קראתי את הספר) סייגה את ההבטחה הזאת בבלבול שמשרה הספר בקפיצה בין הסגנונות, אבל בעיניי הבעיה בספר נמצאה דווקא במקום אחר.

הספר כולל, כאמור, שלושה סגנונות כתיבה שונים, שמשולבים