“תמיד תהיתי מה גורם לאותו מיעוט מופלא לסכן את חייו ואת חירותו, לצפות לגורל של עינויים וכליאה לעצמם, לחבריהם ולבני משפחתם, ולהתמרד נגד משטרים דיקטטורים שמעצם טיבם נוטים לחסל כל בדל של התנגדות למשטרם בצורה הברוטלית ביותר. אין לי כמובן תשובה על השאלה הזו, אבל מיעוט כזה אכן קיים. תמיד. ובכל משטר טוטליטרי פורחות תופעות מדהימות הגורמות התרגשות ואמונה באדם, כמו הקבוצה הקטנה שנקראה "הוורד הלבן", שרובה אנשים צעירים, סטודנטים אידיאליסטים, ומעט ממוריהם. הקבוצה פעלה בגרמניה הנאצית בשנים 1942 - 1943, בעיצומה של הסערה הנאצית המתודלקת בהצלחות בשדה הקרב, ומוקפת באזרחים גרמנים ששלחו את המצפון שלהם לשינה ארוכה, והעדיפו לא לדעת, לא כל שכן לעשות מעשה.

אני יודעת שיש אסכולה הגורסת ששום סבל אנושי לא יכול להיות מושווה לסבל של העם היהודי בשואה, ולכן לא מעניין את חסידי אותה אסכולה לשמוע על סבל של אחרים, על אחת כמה וכמה של גרמנים באותה תקופה. אני גם יכולה לשמוע את המגיבים "מה הם עשו? חיברו והפיצו עלונים, ביג דיל!" ומשווים את המספר הקטן להכאיב של אנשים צעירים שהתמרדו נגד המשטר האפל למספר המבעית של הקורבנות התמימים של אותו משטר. אבל לדעתי סבל אנושי אינו יכול להיות יחסי. לדעתי הוא תמיד מוחלט. ואי אפשר להשוות סבל לסבל, לחסר ולצאת עם עודף. ומה שעשו חברי הקבוצה - שלכאורה לא שינו דבר במצב הכללי - היה כה מופלא, כה עצום, שהוא גורם למי שקורא את הספר לשוב ולהאמין במין האנושי. כי אם יש כאלה אנשים - אנחנו לא אבודים.

הספר הוא סיפור קריא מאד של תחקיר הסטורי המגובה בתאור של חיי היומיום של הגרמנים תחת המשטר הנאצי, במסמכים, קטעי יומן ומצורפים אליו גם העלונים שחוברו והופצו על ידי הקבוצה, עלונים מכמירי לב, שהעלו בדמיוני ילד המנסה לעצור טנק בידים חשופות. חברי הקבוצה - אינטלקטואלים ואידיאליסטים - ניסו להסביר בצורה הגיונית ורציונלית ו... כן, אינטלקטואלית, כמה מושחת ומסוכן המשטר הנאצי. והניחו, כה תמימים, שמי שיקרא את העלונים יצטרף מיד למחאה. הם אמנם לא השיגו עוד תומכים פעילים ברעיון שלהם, אולם בהחלט הדליקו תקווה באותו חושך.
7 אנשים הוצאו להורג בעריפת ראשם בפרשה הזאת. עוד כמה עשרות נאסרו ונכלאו לתקופות שונות. אבל הרושם המתקבל הוא ששבעה האנשים שסיכנו את חייהם ושילמו בהם היו בין המעטים שלא חיו בפחד תחת אותו משטר שהֶרג היה החזון שלו - לכולם. לא רק לאויביו.

"אתה יושב במיטה, מקשיב ללילה
כמה לילות כאלה כבר חכית
ושאלת את הלא נודע:
האם הם יבואו היום לקחת אותי?
הם יבואו באותו אופן שהם באו בוקר אחרי בוקר
לקחת אותם, את אלה שהיו חבריך
....
מכונית נעצרת, קול צעדים בחצר
נקישה, רעש במדרגות-
הם כאן."
(אויגן נרדינגר, מקבוצת מחתרת באוקסבורג)”

“"ספר שחובה לקרא"; "הספר הזה, פרק אחר פרק, בונה טיעון מוצק לגבי העוצמה והאפשרויות הגלומים בתגובה אקטיבית לעומת קבלה פאסיבית ואדישות"; "קורע לב ומעורר השראה.. סיפור שהקוראים לא יוכלו לשכוח"... "העלילה המרתקת נקראת כמו ספר מתח"... אלו הם מקצת הביקורות שמצאתי על גבי כריכת הספר.

זהו ללא ספק מסמך היסטורי חשוב ונדיר שכל אדם בעולם ולא כל שכן, כל אדם המזוהה כבן העם היהודי חייב לקרא. חשוב לדעת שהספר הוא בעצם מחקר היסטורי פרי עטם של ההיסטוריון, ד"ר ג'אד ניובורן ושל הסופרת, והעיתונאית אנט דומבאך, אמריקאית במקור, המתגוררת כיום במינכן.
ציטוטים מתוך "שלמי תודה" בסוף הספר:
"שנים רבות של חיים בגרמניה עזרו לשנינו לנסות ולהבין את האנשים והאירועים המתוארים בספר, אבל שום דבר לא יכול להחליף את המחקר ההיסטורי שעליו מבוסס הספר." "עשינו כל שביכולתנו ליצור תיעוד, שלהרגשתנו הוא אמין ואחראי".

כל מה שרציתם לדעת ולא חלמתם שיכול היה להיווסד ארגון שכזה בגרמניה הנאצית, נמצא בתוך הספר שהוא למעשה מסמך שלם על הקמת אותו ארגון אנטי נאצי על ידי סטודנטים גרמנים ואופן הפעולה שלהם בתקופה בה שלט הרוע בהתגלמותו, והרחוב הגרמני נזהר לא לפתוח פה נגד מכונת התעמולה הנאצית ועקרונותיו של הרייך השלישי הידוע לשמצה.

האומץ שנדרש לצאת חוצץ נגד המפלגה הנאצית, נגד האידיאולוגיה שלה, הוא דבר גדול.
הארגון שנקרא "הוורד הלבן" הפיץ חומר כתוב ובספר אפשר לעיין בו וללמוד דבר או שניים גם על מקומה של האוניברסיטה בטיפוח ולחילופין, בסיכול השאיפה של היטלר.”

“עוצמתי ומקסים.
סיפורם האמיתי של מספר גרמנים, רובם צעירים סטודנטים, אשר תחת שלטון האימים והטרור הנאצי, הקימו תנועת התנגדות לנאצים וקראו לבני עמם לפעול ולהתנגד לשלטון הרשע. אנשי קבוצת "הוורד הלבן" שפעלו תקופה לא ארוכה, ניסו והשמיעו קול שפוי ואנושי, ושילמו מחיר כבר על מעשיהם.”

“זהו סיפור של גבורה שקטה ובלתי מתלהמת של אנשים צעירים הפועלים בלב משטר אימים למען שפיות אחווה ושלום ומשלמים על כך את המחיר הכבד ביותר - בחייהם. מן החזית המזרחית הביא הנס שול את התובנה שיש להלחם ברוע בכל מקום שבו הוא נמצא. הוא בחר לדווח לגרמנים על הקורה בארצם ולקרוא להם להתנגד למשטר הנאצי. הייתה תמימות רבה בפעולתם של אנשי הוורד הלבן אבל גם אומץ ונחישות.”