“לא מזמן קיטרתי פה שמתרגמים מעט מדי ספרות צרפתית. אלה שקראתי - "אלגנטיות של קיפוד" ו"העדינות" היו ממש גרועים בעיני - מתפלספים על ריק, מתיימרים, מנסים בכוח להמציא סיפור שאיננו ועוד רעות חולות. אז הנה תרגמו את הספר הזה, שאמנם סובל גם מהרעות החולות שמניתי, וגם הוא אינו מתקרב להיות ספר מופת, אבל הוא שיפור לעומת השניים שהזכרתי.
קאמי היא עורכת ספרותית שאיבדה כעת את אמה בתאונה. בזמן שהיא מתאבלת, היא מתחילה לקבל מכתבים שאינם מכתבי ניחומים, מאדם שהיא אינה מכירה, הכותב לה על דמויות שאינה מכירה. היא מקבלת מכתב כל יום שלישי ועוברת לאט ממצב בו היא חושבת שהכותב טעה בכתובת, דרך מחשבה שמישהו עובד עליה, עד שהיא מבינה שיש לה חלק בסיפור המוזר. הסיפור קורה בתחילת שנות הארבעים של המאה הקודמת, ומשובץ איזכורים היסטוריים מאותה תקופה, אך המלחמה, הכיבוש ואף גורל היהודים בצרפת (שהוא טראומה ענקית לצרפתים, שאמנם אינם מדברים עליה הרבה אך אינם מצליחים עדיין להסתדר איתה) כל אלה הם רק רקע לסיפור העוסק בבעיה פרטית של אנשים, ולא במלחמה.
הלן גרמיון - שזה ספר הביכורים שלה - היא ילידת 1977. היא "כוכבת עולה בשמי הספרות הצרפתית" (הרשו לי להטיל ספק בקביעה הזו) שכתבה סיפור שלעתים הוא מרתק מאד, שעניינו קונפליקט לחיים ולמוות בין שתי נשים שאינן שוות כוח, בתקופה שהכוח במילא לא היה בידי נשים. היא מעלה בעיות מעניינות כמו תפישת החברה לגבי עקרות, בגידה וקנאה, ושעיר לעזאזל המשלם מחיר על קונפליקט לא לו. שמו של הספר במקור הוא Le confident שזה בערך שומר סוד. הרבה יותר מתאים לו מהשם המגוחך שנתנו לו כאן. בסך הכל הספר חביב, ולולא הסוף "המודבק" בו החליטה הסופרת לקשור את כל הקצוות בכל מחיר, הוא היה זוכה לארבעה כוכבים. כמו שזה - הוא הרויח ביושר את שלושת הכוכבים שנתנה לו הקמצנית.”