“את הספר ראיתי בסטימצקי ובלי לדעת עליו כלום ידעתי שאני חייבת לקרוא אותו. בלי להתמהמה צילמתי את הכריכה ושלחתי לאחיותיי. הסתבר שלאחת מהן היה זיכוי בחנות וכבר באותו יום הוא היה שלנו.
ובכן, צדקתי, זה באמת היה ספר בשבילי. ונהניתי ממנו מאוד.
האחיות הנהדרות שלי הוא ספר אנושי ומחמם לב, בניחוח לוונדר וחום מעיק של קיץ. בבית המשפחה הישן בפרובנס נפגשות האחיות עם אימן ובני משפחתן לחופשה, הן מכינות ארוחות, אוכלות, יושבות ליד הבריכה, מדברות, צוחקות ורבות, משקעי העבר מתערבבים עם רגשות ההווה. העלילה מסופרת מנקודן מבטן של האחיות, אמא שלהן והנכדה המתבגרת.
יש משהו בספרים הצרפתים שאינו מתפשר ובלי עטיפות סוכר, החיים הם מה שהם, לטוב לרע, המלוכלך עם הנקי, הגיבורות עושות שטויות ומתחרטות, מקנאות וזוכרות ושוכחות, צוחקות ומתעצבנות, צועקות ובוכות, נעלבות ומעליבות, כועסות ואוהבות, מסתירות ומגלות סודות, רבדים של רגשות מתקיימים בו זמנית וככה זה פשוט, הכל מעורבב ביחד. וכך גם אני בזמן הקריאה, צחקתי, גיחכתי, התעצבנתי והרגשתי שאני בעצמי נמצאת בחופשה משפחתית מוצפת בזיכרונות, בחום ובנוסטלגיה.”
