לא מזמן קיטרתי פה שמתרגמים מעט מדי ספרות צרפתית. אלה שקראתי - "אלגנטיות של קיפוד" ו"העדינות" היו ממש גרועים בעיני - מתפלספים על ריק, מתיימרים, מנסים בכוח להמציא סיפור שאיננו ועוד רעות חולות. אז הנה תרגמו את הספר הזה, שאמנם סובל גם מהרעות החולות שמניתי, וגם הוא אינו מתקרב להיות ספר מופת, אבל הוא שיפור לעומת השניים שהזכרתי.

קאמי היא עורכת ספרותית שאיבדה כעת את אמה בתאונה. בזמן שהיא מתאבלת, היא מת

תחילה חשבתי רק לסמן את הספר כנקרא. לתת את הניקוד ולהמשיך הלאה.
החסר לי מה לעשות מלבד לכתוב ביקורות? אז ראיתי את הנקוד הנמוך ובקורות
הקוראים וחשתי צורך להגן "על שמו הטוב" של הספר.
מזמן לא נתקלתי בביקורות קטנוניות וקטלניות שכאלו:
"לכתוב שהכריכה יפה (בעיני ממש לא) ויש דפים אך אין עלילה?
להיתפס לדף תווים, או שיר?
לעריכה של שורה כזו ו/או אחרת?
לכתוב שהסופות לא יודעת לכתוב? השוואה ל"חמישה בלונים"

בספר הזה יש כמעט הכל...
יש דפים, ויש כריכה יפה, יש תקציר מרתק ומושך
ובכל זאת....
דבר אחד חסר
אין עלילה!
או שיש עלילה? רק שהסופרת לא ידעה לכתוב אותה?
כן, זה בדיוק מה שקרה כאן.
עלילה שיכלה לעשות את הספר הזה ספר מתח מרתק, רק שלצערי זה בדיוק מה שלא קרה כאן..
גם לא הבנתי את הדפים הריקים עם משפט אחד עליהם? הזכיר לי מאוד את הספר "מעשה בחמישה בלונים" 2 דפים ריקים ופתאום "בום, טראח, הבלון התפוצץ

הספר שכב אצלי על המדף כמה חודשים, הכריכה לא מפתה בכלל אבל ברגע שהתחלתי לקרוא הופתעתי לטובה. מהרגע הראשון הספר מותח ומעניין ואי אפשר להניחו מהיד.
זהו מותחן פסיכולוגי היסטורי. אמה של קאמי נפטרה וקאמי מקבלת מכתבי ניחומים ובין המכתבים היא מוצאת מכתב מוזר בכתב יד מאדם בשם לואי, המספר לה סיפור של שני זוגות בימי הכיבוש הנאצי. קאמי לא מבינה מה הקשר של אותו סיפור אלייה וחושבת שהמכתב בטעות נשלח אליה אך לאט

אהבה, תשוקה, בגידה, סודות אפלים, טירוף, נאצים וקפיצות בין הווה ועבר. נוסחה בטוחה ומדויקת עבור רומן ביכורים.
הספר טוב. בנוי היטב, עפ"י כל הכללים הנכונים. אבל... אולי יותר מדי.

סיפור על תסבוכת זוגית בימי הנאצים בצרפת.
ב1975 מתחילה עורכת ספרים צרפתייה לקבל בדואר מכתבים אנונימיים הממוענים אליה ובהם נפרש סיפור חיים מתקופת הנאצים, כביכול לא קשור אליה אך אט אט יתברר הקשר.
המכתבים מספרים על נערה צעי