לא מזמן קיטרתי פה שמתרגמים מעט מדי ספרות צרפתית. אלה שקראתי - "אלגנטיות של קיפוד" ו"העדינות" היו ממש גרועים בעיני - מתפלספים על ריק, מתיימרים, מנסים בכוח להמציא סיפור שאיננו ועוד רעות חולות. אז הנה תרגמו את הספר הזה, שאמנם סובל גם מהרעות החולות שמניתי, וגם הוא אינו מתקרב להיות ספר מופת, אבל הוא שיפור לעומת השניים שהזכרתי.

קאמי היא עורכת ספרותית שאיבדה כעת את אמה בתאונה. בזמן שהיא מתאבלת, היא מת

הספר שכב אצלי על המדף כמה חודשים, הכריכה לא מפתה בכלל אבל ברגע שהתחלתי לקרוא הופתעתי לטובה. מהרגע הראשון הספר מותח ומעניין ואי אפשר להניחו מהיד.
זהו מותחן פסיכולוגי היסטורי. אמה של קאמי נפטרה וקאמי מקבלת מכתבי ניחומים ובין המכתבים היא מוצאת מכתב מוזר בכתב יד מאדם בשם לואי, המספר לה סיפור של שני זוגות בימי הכיבוש הנאצי. קאמי לא מבינה מה הקשר של אותו סיפור אלייה וחושבת שהמכתב בטעות נשלח אליה אך לאט

אהבה, תשוקה, בגידה, סודות אפלים, טירוף, נאצים וקפיצות בין הווה ועבר. נוסחה בטוחה ומדויקת עבור רומן ביכורים.
הספר טוב. בנוי היטב, עפ"י כל הכללים הנכונים. אבל... אולי יותר מדי.

סיפור על תסבוכת זוגית בימי הנאצים בצרפת.
ב1975 מתחילה עורכת ספרים צרפתייה לקבל בדואר מכתבים אנונימיים הממוענים אליה ובהם נפרש סיפור חיים מתקופת הנאצים, כביכול לא קשור אליה אך אט אט יתברר הקשר.
המכתבים מספרים על נערה צעי