“שלוש מאות ושלוש עמודים, קצת יותר מעשרה דמויות, שמות הזויים, ועלילה שמילה אחת; מוזרה, תתאים לה, ואני חייבת לומר - לנדי, שיחקת אותה.
כי כדי לתאר את הספר הזה אומר שהוא היה פשוט כיפי יותר. יש מצב שאפילו קצת יותר מפרסי ג'קסון. הוא היה כל כך משעשע. ואני לא מדברת בקטע של הדרמה, היה פשוט כיף יותר לקרוא אותו, כיף יותר להסתכל עליו, כיף יותר לבהות בו, כיף יותר לחשוב עליו, כיף יותר לחלום עליו, ואם היו עוד של”