ספר האדמה
אסטרטגיה היא אמנותו של הלוחם. מפקדים חייבים לשלוט בה, וחיילים צריכים להכיר אורחותיה. אין כיום בעולם לוחם המבין את אורח האסטרטגיה לאשורו. קיימים כמה אורחות. קיים אורח הישועה על־פי חוק בודהה; האורח של קונפוציוס — השליטה על אורח הלמידה; אורח הריפוי של הרופא; אורח הוואקא16 שמורֶה המשורר; אורח טקס־התה17; אורח הקשת18 ואמנויות ומיומנויות רבות אחרות. כל איש מתמחה בתחום התעניינותו.
אומרים על הלוחם שיש לו כפל־אורחות, אורח המכחול ואורח החרב19, ועליו לשלוט בשניהם.
אפילו אם אין לאדם היכולת מלידה להיות לוחם, הוא יכול להגיע למעמד זה על־ידי היצמדות עיקשת לשני פני האורח.
בהכללה, אורח הלוחם הוא קבלה אמיצה של המוות20. אף שלא רק לוחמים אלא גם כוהני דת, נשים, איכרים וכל בני העם, נכונים למות בשם החובה או משום הבושה, הרי רק אצל הלוחם העניין הוא שונה.
הלוחם שונה בכך, שעל־ידי למידת אורח האסטרטגיה הוא לומד לגבור על אנשים. על־ידי ניצחון בקרב־חרבות עם יחידים, או בהנעת הקרב עם רבים, יש בידינו לרכוש עצמה ותהילה עבורנו או עבור אדוננו21. זוהי מידת האסטרטגיה.
אורח האסטרטגיה
בסין וביפן נודעו מיישמי האורח בשם "אדוני האסטרטגיה". על הלוחמים ללמוד אורח זה.
בזמן האחרון אנו שומעים על אנשים הנושאים את התואר "אסטרטג". אך רובם אינם אלא לוחמי־חרב ("בושי22"). המשרתים בקודש במשכני הקאשימה והקאנטורי23 שבמחוז היטאשי קיבלו תורה מהאלים, ייסדו בתי־ספר המבוססים על תורה זו ונודדים מעיר לעיר ומארץ לארץ כדי להורותה לבני האדם. זוהי משמעותה החדשה של האסטרטגיה.
בתקופות העתיקות נכללה האסטרטגיה בין עשרת הכישרונות ושבע האמנויות כתורה מועילה. היא היתה, בבירור, אמנות, אך למעשה היא לא הוגבלה רק ללוחמת־חרב. את הערך האמיתי של לוחמת־חרב לא ניתן לראות בתוך התחום המוגבל של הטכניקה.
אם נביט בעולם נראה אמנויות ממכר. בני אדם משתמשים באביזרים כדי למכור את עצמיותם. בדומה לאגוז ולפרח. האגוז הפך פחות חשוב מהפרח. בסוג זה של אורח האסטרטגיה, הן המורים והן התלמידים מתמקדים בייפוי ובהצגת הטכניקה שלהם, תוך ניסיון לזרז את פריחת הפרח. הם מדברים על "דוג'ו הזה" ועל ה"דוג'ו ההוא"24 הם מחפשים אחר הרווח. מישהו אמר פעם ש"אסטרטגיית בוסר היא הסיבה ליגון." זו היתה אמרה נכונה.
ארבעה אורחות25 חיים לבני האדם בחייהם: כאדונים, כאיכרים, כבעלי מלאכה וכסוחרים.
אורח האיכר. בהשתמשו בכלים חקלאיים, הוא מלווה את האביב עד בוא הסתיו כשעיניו נתונות לשינויי העונה.
האורח השני הוא אורח הסוחר. מוכר היין רוכש את מרכיבי היין ומפעיל אותם כך שיתנו את לחמו. אורח הסוחר הוא תמיד לעבוד לשם קבלת רווחים. זהו אורח הסוחר.
שלישי הוא הלוחם האציל, הנושא נשק26 לפי אורחו. אורח הלוחם הוא לשלוט על תכונות נשקו. אם האדון איננו אוהב את האסטרטגיה, הוא לא ידע להעריך את התועלת שבנשק, ולכן, האם אין הוא חייב, לכל הפחות, להיות בעל אהדה, ואף קטנה, לנשק?
רביעי הוא אורח בעל־המלאכה. אורח הנגר27 הוא להשתמש במומחיות בכל עבודתו, ראשית לשרטט את תכניותיו עם מידות מדויקות ואחר לבצע את העבודה בהתאם לתוכניות. כך הוא חי את חייו.
אלה הן ארבעת האורחות של האדון־הלוחם, האיכר, בעל המלאכה והסוחר.
