אלינור פרויט סטיוארט התאלמנה בגיל צעיר, וכחד הורית לתינוק קטן עברה לאדמות הנידחות של וויומינג, ארצות הברית. זה יכול היה להיות סיפור קשה ואולי טרגי, אך במקום, אלינור הפכה לסמל של תעוזה נשית במערב הפרוע.

ב-1909 החלה לעבוד כמנהלת משק בית אצל מתיישב בשם הנרי סטיוארט, ודרך מכתביה המובאים כאן במלואם, היא משתפת בהרפתקאותיה ביישוב הספר הפראי.

אלינור הייתה חלוצה, והתנהגה במהפכניות: היא טיפחה לה חלקה משלה. בכישרון מלא חן וגם מעשי, היא משתפת את הקוראים בחייה החדשים – ההצלחות, הפחד, ומערכת היחסים הנרקמת בין האישה והטבע.

כתביה הם יותר מתיאור של חיים בחזית ההתיישבות, הם עדות עוצמתית לזכותן של נשים לחירות ולעיצוב גורלן.

"רציתי להרוויח כל סנט שהולך לאדמה שלי ולמימוש זכויותיי. לעיתים ממש שברתי את הראש כיצד אעשה זאת, אבל אני יודעת שאצליח; גם נשים אחרות הצליחו. אני מכירה כמה שיכולות כיום לצחוק על צרות העבר. את יודעת? – אני מאמינה אדוקה בצחוק. יש לי ממש אמונה תפלה בנוגע לכך. אני חושבת שאם פוגש אותך מזל רע, הוא יישא את רגליו ויברח אם רק תצחקי בפניו בקול."