ביקורות ספרים על הספר הרג קומנדטורה

"אני לא מטייל בשביל הכיף, כך הייתי צריך לענות אבל זה היה מסבך את הדברים ומאריך אותם. 'בערך,' עניתי. היא בהתה בי כאילו היא בוחנת איזו חיה נדירה ' אתה אדם שמקמץ במילים .' תלוי עם מי אני מדבר, כך הייתי צריך לענות. אבל גם הנתיב הזה היה מאריך את הדברים ומסבך אותם. הקפה הגיע ושתיתי ממנו קצת. היה לו טעם של קפה, אבל הוא לא היה טוב במיוחד. לפחות היה קפה, וחם מאוד. לאחר מכן לא נכנסו עוד לקוחות. הגבר בעל השיער השחור-לבן עם מעיל העור הזמין - בקול שהגיע עד אלינו - סטייק סולסברי ואורז. גירסת כלי מיתר ל- fool on the hill בקעה ממערכת הקול. האם ג'ון לנון כתב את השיר, או פול מקרטני? לא הצלח... המשך לקרוא

נצחיה

הוא איבד את זה. או שאני איבדתי את זה. ספר מגוחך (ואהבתי מאד לא מעט ספרים של מורקמי)... המשך לקרוא

אחד

אילו מורקמי היה מצמצם את זה לנובלה או אפילו רומן קצר, הייתי יוצא בדברי שבח על הספר וכנראה מעניק לו 5 כוכבים. אלא שמדובר בספר שאורכו כמעט 600 עמודים והעלילה לא עשירה וחזקה מספיק להחזיק משהו כזה. גיבור הספר שהוא גם המספר, הינו צייר באמצע שנות השלושים שלו. הוא שרוי במשבר יצירתי. אהבתו האמתית היא ציור אבסטרקטי, אך מכיוון שלא הצליח להתפרנס מסגנון זה, בשנים האחרונות התמקד בציור דיוקנאות בהזמנה. אף שלא הייתה לו חיבה לתחום זה, הוא הצליח בו מאוד, מכיוון שהיה בעל כשרון נדיר ללכוד על הבד את תמצית אישיותו של האדם אותו צייר. הוא חש שהגיע למבוי סתום וגומר אומר לחדו... המשך לקרוא

Pulp_Fiction

קוראת את הספר הזה, אבל זה יום רביעי (שלפני שבוע) ויש שוק, ואני צריכה לצאת לקניות. שוק ירקות סיימתי, ועכשיו אטייל קצת בשוק הבגדים והחפצים. נכנסתי. קול של פעמון מצלצל. מאז פתיחת השוק הזה (לפני כ- 20 שנה) אני מטיילת וקונה כאן כמעט כל שבוע, אבל זאת הפעם הראשונה שאני שומעת פעמון מצלצל בשוק. נדהמתי. רק לפני כשעה השארתי את הספר הזה פתוח בעמוד עם פעמון שנעלם מהסטודיו של הצייר. אז הוא הגיע הנה, הפעמון הזה?! נסתרות דרכי האל (יהיה מי שיהיה). בכל אופן הלכתי לצלילי הפעמון והגעתי למוכר שצלצל בו. הוא ישב כרגיל על כיסא גבוה, משקיף מלמעלה על הדוכנים שלו ומצלצל בפעמון. שאלתי או... המשך לקרוא

בת-יה

אושר גדול הרגשתי מדי ערב כשהגיע זמן הקריאה של הספר המופלא הזה של מורקמי, השתדלתי שלא ייגמר, אך כל דבר טוב בא אל סופו. איש באמצע שנות השלושים, צייר דיוקנאות, שאשתו החליטה לסיים נישואיה איתו, שוכר בית של חבר טוב בראש הר בתוך נוף הררי ומיוער, והבית ביתו לשעבר של אביו של החבר שהיה צייר מפורסם ועתה שוהה בדיור מוגן עם דמנציה מוחלטת. אז מה כל-כך מיוחד? ובכן מורקמי כהרגלו זורה קסם בסיפורו כשהוא בונה יקום מקביל למציאות הרגילה. היופי שבספריו הוא התערובת של יומיומיות פשוטה עד לרמת מה הוא מכין לעצמו לאכול, הנסיעה שלו במכונית, הבגדים שהוא לובש, עם מוזרויות וישוי... המשך לקרוא

אלזה

לא יודע איך מצליח הסופר היפני הרוקי מורקמי לכתוב סיפור המנהל לאט ובעדינות נוגע לא נוגע בנפש האדם ובכל זאת לא ניתן להניח את הספר. את השאר תמצאו בביקורות אחרות שנכתבו. ... המשך לקרוא

avner

סיפור מצוין, הקריאה קולחת והקורא זורם ונסחף לתוך עלילה מעניינת ומיוחדת. החלקים הסוראליסטיים שבעלילה לא מפריעים אפילו למי שאוהב ספרות ריאליסטית, כמוני למשל, אלא יותר מעלים שאלות כמו "מהי המטאפורה?". הסיפור הוא לא רק עלילה מעניינת אלא התעמקות בשאלות כגון "מהי אומנות?" ועוד. למי שמתעניין בשאלות של מהות השפה, כמוני למשל, הספר במיוחד מעניין כי כמו במחקרים של בלשנים שמנסים להתחקות אחר תהליך היווצרות המילים והשפה שבהם המטאפורה משחקת את התפקיד הראשי, גם הספר הזה הוא מעין מחקר, אבל לא במובן הרגיל של המילה, כי מורקאמי הוא לא בלשן ולא מדען אבל הוא כן מחפש תשובו... המשך לקרוא

מיכאל מרגליות

קראתי פרק, פרק בלי לרוץ. התאפקתי והתאפקתי אבל כמו הרבה דברים טובים, זה נגמר בסוף. אחל'ה מורקמי מזוקק לכל חובביו. לקרוא לאט ולהתענג כמו על יין טוב. כתוב בנימה יפנית טיפוסית (את זה אני כותב בלי לדעת באמת מהי). אנחנו נחשפים לאניגמה של האחד אל מול האחר ולאניגמה של האחד אל מול עצמו. בין לבין אנחנו מרחפים בין עולמות מטאפיסים עם רמזים רבים ליצירות קלסיות אחרות (כולל יצירות שלו עצמו, כמובן). ידעתי עצב וידעתי שמחה תוך כדי מעבר בזרם המטאפורות. שמחתי בכל לידה של רעיון והתעצבתי על מותו. אין עליו! רוצו לקרוא. ... המשך לקרוא

7ספרים

הרוקי מורקמי הוא הסופר היחיד לאחרונה שעושה (לי) את הקסם. ככל שהוא מתבגר, כמו מרביתנו, כך הוא משתבח אקספוננציאלית. תמיד הוא מזכיר לי את האדם שקופץ מפסגה לפסגה ואין שני לו ביכולתו זו. הספר הזה, כמו מרבית קודמיו הוא עילוי. יהלום צרוף ומיוחד. תענוג גדול היה לקרוא אותו. ... המשך לקרוא

מ-פיש

לדעתי אחד הגרועים של מורקמי. עלילה עם פוטנציאל שלא הולכת לשום מקום, מסתובבת במעגל וחוזרת למוטיבים של בור עמוק, הזיות מציאותיות ("ריאליזם פנטסטי", חיפוש עצמי ללא מסקנה - ובעיקר תוך פיזור שמות מותגים של ויסקי, מכוניות, מוסיקה קלאסית ואומנות. התוספת של נגיעות היסטוריות למלחמת העולם השניה והאנשלוס בווינה תפורה בתפרים גסים, ואינה מוסיפה דבר לעלילה או להבנת המניעים הנסתרים של הצייר הזקן. כהרגלו מורקמי מתאר בשוויון נפש ריאליסטי יחסים מורכבים בין גברים ונשים, ומשאיר את הכל אניגמטי למהדרין, אבל היי - יש שמות של רחובות בטוקיו! בקיצור, ביעיני ספר מזויף שכל אח... המשך לקרוא

ג'ו הרעב

ספר חדש של הרוקי מורקמי הוא שמחה מהולה בציפיה. מסופר על צייר דיוקנאות שנזנח על ידי אישתו.חברו בן של צייר מפורסם מאפשר לו לגור בינתיים בביתו של אביו, שעבר לגור במעון לקשישים דמנטיים. הוא מוצא ציור בעליית הגג. הדמויות שסביבו והדמויות בציור נפגשות ברובד הרעיוני (צריך לקרוא כדי להבין). הסיפור מתרחש כרגיל אצל מורקמי בתפר שבין עולמות. מי שחובב מורקמי כמוני ומכיר את דרך כתיבתו יקרא וישביע את הגעגוע, אך מי שלא מכיר, עדיף שלא יקרה ספר זה כראשון מבין ספריו. העלילה לפחות בהתחלה מתקדמת ממש לאט. בהמשך היא די מבולבלת ולצערי ישנם חורים רבים. בסיכומו של דבר: לח... המשך לקרוא

פופקורן

כיאה למורקמי, זהו סיפור על התמודדותו של גבר, אמן רגיש עם משבר אישי ומקצועי. הוא בורח, הוא נזרק, הוא מטייל, ובסוף הוא נאלץ לעצור ולהתמודד. למזלו, בדיוק התפנה בית קסום ומבודד על ראש הר באמצע יער פסטורלי, ואפילו שכירות לא צריכים לשלם! נפלא! אני לא רוצה להיכנס יותר מדי לעלילה כי בעיני זה רק גורע וכיף לתת לסופר לספר בדרך שהוא התכוון. תרצו תקציר לעלילה, יש כזה למעלה ^. כיאה למורקמי, פעמים רבות מיטשטשות האמת והבדיה, כשהסופר כל הזמן משחק על זה, ורומז לקורא מה המציאות ומה ההזיה, ולפעמים גם הופך את רמיזותיו, והקורא כבר לא בטוח בעצמו. יש רגעים לקראת סוף הספר שהסיפו... המשך לקרוא

כרמל

בית בודד על קצה של הר ויער פרוש טומן קולות ציקדות, עורבים, ינשופים. אך לילה אחד היה משהו אחר שהעיר אותו, הוא שמע פעמון מצלצל ממרחק. וכמו חולה ירח לקח פנס והלך אחרי הקול לאתר מאיפה הוא נובע ומי מצלצל. לרגע עמד הוא באמצע היער הדומם מטה את אוזנו. ושם בתוך האדמה מישהו בהחלט צלצל. מפה הכל החל להסתבך ... כן כן וגם בסיפור החדש של מורקמי יש בור טחוב וחשוך, ואולי היה שם רק מנזר בודהיסטי שנזירים פורשים מחייהם ומקבלים הארה אחרי שהגוף מתכלה או שמה מומיות חנוטות... וכל כיווני המחשבה פתוחים מבחינה רעיונית וכך הסיפור זרם לו עד סופו. מורקמי הוא צרכן תרבות והיסטוריה, אי... המשך לקרוא

חני

ספר שונה מהספרים האחרים של מורקמי ונושאו העיקרי הוא מהות הדברים. העלילה פשוטה יחסית. צייר דיוקנאות מתבשר על ידי אשתו כי היא מבקשת להתגרש ממנו מסיבות שאינה יכולה לפרטן, שאחת מהן היא רומן עם גבר יפה. מכאן מתחיל מסע ההרפתקאות של גיבורנו שבסיסו העיקרי בבית בודד במעלה הר, שבו גר בעבר צייר כשרוני נוטה למות שמתגורר כיום בבית אבות. הישיבה בבית זה, מאפשרת לגיבורנו לפתח יכולות וכיוונים שונים בציור , הוא מעמיק להבין את האישיות המצוירת, ומגלה בה רבדים שחלקם נשארים עלומים. נושא הסיפור, "הרג קומנדטורה" אינו, כפי שניתן לחשוב , תעלומת רצח עכשווי, אלא, ציור של בעל ה... המשך לקרוא

אורי רעננה

במשך כמה שנים לא יצא שום ספר חדש של מורקמי וזה יוצר מצב גופני לא נוח. הויטמין הזה נמנע מהגוף וצריך אספקה מחדש. והנה מורקמי חדש והקריאה בו משולה לכניסה לנעל בית ישנה ונוחה. הבור בקרקע נמצא, כך גם המספר בן השלושיםומשהו, הסוריאליזם והטבעיות שהסיפור עובר בין חלקיו היומיומיים והפחות יומיומיים. זה מורקמי, קבלו אותו או חבקו אותו. המספר, ששמו לא ידוע לנו, מספר לנו על קץ נישואיו. אשתו בוחרת לסיים את הקשר. ילדים אין, הוא בן שלושים ושש, צייר דיוקנאות ידוע ומבוקש מאוד. יחד עם סיום הנישואין ויציאה לנסיעה ארוכה בצפון יפן, המספר מבקש גם לסיים קריירה כצייר דיוקנאות ו... המשך לקרוא

מורי