ביקורות ספרים על הספר לקסיקון

בעיניי הספר הזה טוב מאוד. אמנם בהתחלה לוקח זמן להבין מי נגד מי ולוקח גם זמן להבין שהתיאורים על הדמויות לא מתרחשות באותו הזמן אבל בשלב מסוים כבר מתחילים להבין מה קורה ונכנסים לזה למרות שעד יחסית הסוף לא מבינים לגמרי מי נגד מי ולמה אבל זה טוב כי התפניות בעלילה מסקרנות עד הסוף המפתיע. אהבתי גם את הנושא בבסיס הספר על מילים ומשמעותן וגם אם הוא מרחיק לכת ובדיוני עדיין יש בו גרעין של אמת. (ספויילר- קראתי פה בתגובות שמישהי לא אהבה את האלימות כי למה להכניס למישהו משהו לעין על ההתחלה ואז קלטתי שלמרות שסיימתי לקרוא את הספר החלק הזה נשאר לא ברור לי. אז זה קצת מבא... המשך לקרוא

גלית

כשהבת שלי היתה בבית הספר התיכון הכיתה שלה קיבלה משימות שונות ליום השואה. הבת שלי בחרה להרצות בפני כיתה נמוכה יותר על ועידת ואנזה (ועידה נאצית שדנה בפתרון הסופי של היהודים). כשהיא סיפרה לי על זה היא גם ציינה שהיא בטוחה שברגע שתתחיל לדבר אף אחד לא יקשיב לה. חשבתי רגע ואז נזכרתי בהשתלמות שהייתי בה, שם סיפר לנו המרצה על מחקר שנעשה בבתי ספר בנושא של תגובת ההמונים. סיפרתי לה על המחקר והצעתי לה להיכנס לכיתה ובלי להציג את עצמה להודיע לתלמידי הכיתה שיש להם שיעור חופשי, לבטח שליש מהם יקפצו ישר לדלת, בעיקר 'המופרעים' וכך היא תוכל להתחיל בנושא באופן קצת יותר מעני... המשך לקרוא

בת-יה

ספר קונספירטיבי-פלספני, על כוחם של מילים, מקס ברי לקח את עוצמתן של המילים רחוק מידי, נכון שיש למילים כוח ואפשר להשתמש בהם אבל מכאן ועד לתוצאה הסופית של הספר המרחק רב על גבול המופרך, הרעיון הבסיסי שסביבו נבנה הסיפור לא אמין וכנ״ל גם הדמיות לא אמינות וללא עומק, נראה כמו השתעשעות פילוסופית שסביבה נבנתה עלילת סרט בדיוני. בחלקים מהספר הרגשתי ההתשה חסרת פשר, התעכבות מיותרת על תיאורי אלימות, אני לא קונה את הנופך החכם פילוסופי של הספר, בחלקים של הקריאה הרגשתי שהסיפור הוא סוג של... תשלובת סיפורת ילדותית עם הארי פוטר ומטריקס. לא מומלץ.... המשך לקרוא

מעשהר

מילים יכולות להרוג , כולם יודעים את זה אבל מקס ברי החליט לקחת את זה רמה אחת קדימה. וזה די מצליח לו. הספר נפתח בריצת אמוק מטורפת שלא הייתה מביישת סרט אקשן טוב. ברי מושך את הקורא במהירות בערך עד עמוד 100. הוא מושך את העיניים במילים הנכונות דרך מסדרון קצבי כך שלקורא כמעט ואין זמן לראות את הסדקים שבקירות. לי היה חיוך מרוח על השפתיים לאורך כל הקטע הזה. זה כיף מדי פעם להתקל בקטעים כאלו. אבל אז הגיעה העצירה המתודית. היא הייתה צפוייה: בכל ספר מתח\סרט אקשן יש אותם . אי אפשר לרוץ ולפזר רמזים ולסקרן את הקורא בלי לעצור ולהתחיל לענות על שאלות ולבסס את העלילה. זה בדרך ... המשך לקרוא

cujo

לא ספר קל ולא ספר לכולם. כמו שמישהי רשמה פה, לוקח כמה עמודים טובים עד שמבינים את הקטע של הספר הזה. אבל ברגע שמבינים - פשוט גאוני! ספר שמגלם בתוכו הבנה פסיכולוגית מעניינת של בני אדם, מניפולציות שונות שאנחנו מעבירים אחרים ועוברים בעצמנו, וחשיבה עמוקה על משמעות השפה והמילה בחיינו. שוב, ספר לא קונבנציונאלי בצורה שבה הוא בנוי, אבל הוא מרתק מאוד, מעניין, וברגע שעוברים את המשוכה של "מה לכל הרוחות קורה פה" גם נסחפים לתוכו בשניה! מומלץ.... המשך לקרוא

רוית ב

**** למלים יש כוח. נכון, אולי דימויים ויזואליים זה דבר חזק, ולמדנו ישר והפוך את הקלישאה שתמונה שווה אלף מלים, אבל לא כדאי להספיד אותן עדיין, את המלים, היצורים החמקמקים והערמומיים האלה. עדיין יש להן מקום, גם בתוך השפע המטמטם הזה של סרטים, של תמונות ושל צלילים. תראו אותנו כאן, תשעים ותשעה אחוזים ממה שיש כאן באתר הם מלים. וגם הספרים. בספרים, דווקא המלים לוקחות אותנו למקומות הפנימיים אצלנו, ואנחנו לא משועבדים לוויזואליה לעוסה וחתומה כמו בדימויים טלוויזיוניים או קולנועיים. בשורה התחתונה, מלים הן אלה שמרכיבות את הדי.אנ.איי. שלנו אולי יותר מכל דבר אחר. ... המשך לקרוא

אלון דה אלפרט

לפעמים ספר לא מוכר של סופר לא מוכר מצליח לעשות לך הפיכה במחשבה. "מילים" אומר אחד הגיבורים "הן לא סתם צלילים או צורות. הן משמעות. זאת מהות השפה - פרוטוקול להעברת משמעות. אתה מאמן את המוח להגיב באופן מסויים לצלילים מסויימים. מסתבר שניתן לפרוץ לפרוטוקול הזה" אנחנו מכירים אנשים המצליחים להשפיע על אנשים אחרים בזכות הדימויים שהמלים יוצרות: מנהלי קמפיינים פוליטיים. לוביסטים. מפרסמים. המצטיינים שבינהם יודעים שהחלק הרציונלי - זה שמדבר אל השכל של שומעיהם - אינו זה המפיק את התגובה הרצוייה. הדימוי הרגשי, העוקף את השכל של השומעים וחודר ישירות לבטן, הוא המסר אותו ה... המשך לקרוא

yaelhar

אחרי שני ספרים בינוניים למדי (בלי להזכיר שמות) ראיתי את לקסיקון של מקס ברי בחנות, זכרתי לו את חסד נעוריו מ"סירופ" המופלא, ומייד קניתי. הרגשתי שמגיע לי פיצוי אחרי שני הספרים הבינוניים. בעמוד הראשון של הספר הזדעזעתי. למה מכניסים למישהו מחט לתוך העין ולמה אני צריכה לקרוא על זה ? 30 עמודים לתוך הספר התבאסתי. נורא. מה זה ? מה קורה כאן ? מי נגד מי ? לא הבנתי כלום. 100 עמודים לתוך הספר התחלתי להיכנס לתוכו. את 300 העמודים האחרונים כבר קראתי בנשימה עצורה וסיימתי אותו תוך חצי יום. גם מותח, גם מרגש, גם הטובים הם לא בהכרח טובים והרעים לא בהכרח רעים. וגם בין לבין. הוא ממש ... המשך לקרוא

מיכל