ביקורות ספרים על הספר יסתובב לו העולם הגדול - ספריה לעם #666
|
גמ אני קראתי את הספר הזה. לא רע בכלל, אפילו דווקא אהבתי, עובדה שצלחתי. הייתי בניו יורק יש לי חברה טובה שחיה שם, אז הייתי אצלה פעמיים 2012 ו 2013, אז זה היה אחרי 10 שנים שהיא גרה שם, אהבתי את הדבר הזה שניקרא ניו יורק, באמת, אחלה מטרופולין כרך ענק ומקסים על כול המיגוון שלו.
והספר?
עכשיו שקראתי את הביקורת החיובית טובה על הספר, מאת הסופר שכתב את הספר, האפר של אנג'לה, אז וואלה זה ממש מתאים.
באמת, ספר שמספר את האמת על האנשים על בני האדם על המיגוון העצום שלהם, כרגע דווקא ניזכרת בגלוריה וקלייר ואיך נימלכת גלוריה בדעתה וחוזרת לקלייר הביתה, ואכן כול הסיפורים מתחברים וזה... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת? 
|
|
|
"יסתובב לו העולם הגדול"/ קולום מק'קאן
כשסיימתי לקרוא את הספר הזה אמרתי לעצמי; וואו! כי יותר מכל, הוא הזכיר לי סוג רכבת הרים של צוקים ותהומות. כשאנחנו מתחילים לקרוא את הפרק הראשון של הספר שמתרחש אי שם באירלנד,
אין לנו שמץ של מושג לאן תוביל אותנו העלילה - שבתחילה איננה קיימת בכלל. כי טכנית בנוי הספר משורה של סיפורים, שעומדים עצמאית בפני עצמם, אך מתחברים בתחילה באופן ממש רופף. לאט לאט הם הולכים ונקשרים אחד בשני, ממרחק של שנים, עד שלבסוף כבמעשה קסמים, לפתע הכל מתחבר לסיפור אחד גדול וכואב, שמתרחש רובו-ככולו בכרך הגדול של ניו יורק. וכמה סמלי ונדיר הוא למצוא בס... המשך לקרוא
15 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
לא ממש התחברתי לספר זה. הספר כתוב היטב והדמויות מעניינות אבל הבעיה היא מבנה הספר. הספר כתוב כאוסף קטעים קצרים המתארים חלק מהאירועים בגוף ראשון, כל פעם של דמות אחרת. בשל כך אין קו אחת שמוליך אותך קדימה. הייתה חסרה לי איזשהי תמונה כללית, איזו אמת גדולה יותר שתשאיר אותי קורא בעניין, מחכה שהנושא יתברר. אבל מאחר שאין כזו, הקריאה הפכה מהר למטלה, והרגשתי הקלה כאשר סיימתי את הספר.
תוסיפו לזה את העובדה שלמרות שהייתי בניו יורק עשרות פעמים (עבודה...) אני לא ממש אוהב את המקום, כך שאולי אני קצת משוחד כנגד סיפורים בעיר הזאת. אני נותן לספר 2.5 כוכבים עבור הכתיבה הטובה ... המשך לקרוא
3 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
פעם, כשהייתי קטן, בשכונה, שיחקנו בתופסת, כולל גגות. אני ודן עלינו לגג (שלוש קומות על עמודים- רכבת) כשירדנו, נתליתי מהגג הנחתי את רגלי על מעקה הקומה השלישית, וקפצתי לחדר המדרגות. דן ניסה לעשות כמוני. רק שדן היה הרבה פחות גבוה ממני, והרגליים שלו לא הגיעו למעקה, ניסיתי לעזור לו, לאחוז בקרסוליו ולהוביל אותו לכניסה, אבל מהלחץ הגובה, הפחד, ועוד דן בעט את ידיי מעליו ונפל מהגג. רצתי במורד המדרגות מדלג חמש מדרגות כל פעם, מצאתי את דן שוכב על הצד, נושם, קראתי מיד לגדולים (היינו בני 10 אני חושב) שקודם איימו שיהגו אותי אם אני משקר, נשבעתי בכול היקר לי, הם ניגשו, אמבולנס ה... המשך לקרוא
15 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספר מעולה. בלעתי אותו בשבוע ויום (מהיר מאוד יחסית לעובדה שאני ניגשת לפסיכומטרי עוד שבוע).
לספר אין איזו עלילת על מיוחדת. אדם החליט ללכת על חבל. אבל קולום מק'קאן מצליח לקשר בין כמה וכמה סיפורים קטנים ושונים זה מזה בעזרת ההליכה על החבל. הכתיבה של מק'קאן נהדרת – אף על פי שאנחנו מכירים כל דמות לזמן קצר יחסית, ואנחנו נדרשים להתרגל ללא מעט דמויות בקצב די מהיר, הכתיבה הכל כך מדויקת שלו עוזרת לך להיכנס מיידית לעולם של כל אחד מהם ולהתחבר אליה מאוד. סגנון הכתיבה משתנה בין דמות לדמות, בהתאם לה. אם אצל האמא השכולה הוא איטי יותר, מחושב יותר, גורם לך להדהות איתה בלי א... המשך לקרוא
5 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
אני חיה עם פחד גבהים. לא ברמה המחייבת אישפוז או תרפיה קוגניטיבית - סתם מטרד שבחיי יומיום מחייב אותי לעתים לשיחות מוטיבציה עם עצמי. העובדה שהיה לי קשה למדי לקרוא חלק מהתאורים המתוארים בספר הזה - את צעידתו-להטוטיו-מרוצתו של פיליפ פטי ב 1974 על כבל המתוח בין שני מגדלי התאומים (כן, אלה מתמונות המטוסים המתנפצים עליהם) אומרת הרבה לזכות יכולת הכתיבה והתאור של מק'קאן. הוא עשה זאת מספר פעמים - גרם לי לראות את התמונה כאילו היתה חלק מעולמי, למרות שכמובן היא כלל לא.
השימוש בארוע מכונן ובהתייחסות לחיי הגיבורים על רקע הארוע הזה אינו חדש או מקורי במיוחד. מק'קאן הופך א... המשך לקרוא
19 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
"הוא חשב על בטנו כעל קערת מים. אם יטעה, הקערה תאזן את עצמה"
המשפט הזה, מתאר את התחושה של הלוליין פיליפ פטי בזמן הליכה על כבל בין מגדלי התאומים.
הלוליין פיליפ פטי הוא אמיתי, גם ההליכה על הכבל אמתית, גם מגדלי התאומים היו אמתיים לגמרי ב 1974.
חוץ מזה הספר בדיוני לחלוטין. אני מניחה שגם הדימוי של קערת המים.
והדימוי הזה, כמו תיאורים אחרים בספר, פרש לי בראש מניפה של זיכרון.
אומרים שריח עושה את זה, ניגש ישר למאגר הזיכרונות בלי לעבור דרך הצינורות המקובלים
אבל גם המילה הכתובה יכולה לעשות את זה לפעמים, כשהיא מדוייקת כמו ריח.
כשהייתי בת שש או שבע רציתי להיות לול... המשך לקרוא
18 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
|
|
|
הספר מסתיים בהערה אחרונה של המחבר: "הספרות מזכירה לנו שלא כל החיים כבר הועלו על הכתב: נותרו עוד סיפורים רבים לספר." וזאת בדיוק ההרגשה שמלווה את הספר, כל אחד חשוב למישהו, לכל איש יש סיפור, לאף אחד לא קל.
דבר ראשון הרעיון לקבץ כמה סיפורים על דמויות שונות שכולן מתחברות לסיפור אחד בסוף- רעיון יפה, דבר שני, לארגן את ההתרחשויות כך שישקו לאותו יום גורלי שבו הלך איש אחד על חבל (על תיל, למעשה) בין מגדלי התאומים- גם יפה.
הסופר הזה הצליח לספר סיפור אחד גדול, על כמה אנשים שחיו בניו-יורק בשנת 1974 ובלי ממש להכיר זה את זה הם לוקחים חלק חשוב אחד בסיפור של השני. צריך ממש להב... המשך לקרוא
5 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
אחת לתקופה זה פשוט קורה, וגורם לי להבין מהו ספר טוב, ועד כמה הוא נהפך להיות חלק מחיי בתקופת הקריאה ואף לאחר מכן כשהוא מונח בספריה שלי.
אהבתי מאוד את יסתובב לו העולם הגדול, התענגתי עליו במשך שלושה שבועות.
אהבתי במיוחד את התהחושה שהסופר הצליח ליצור בקרבי ומבחינתי הייתה מדוייקת מאוד, לא מוגזמת, לא מוחנצ, אלא מדוייקת, וזאת למרות הסיטואציות הקשות המתוארות בספר.
אהבתי את הספר מאוד. אולי אפילו אחד הטובים שקראתי. מבלי שרציתי, מצאתי את עצמי במהלך תקופת הקריאה, חושב עד אין סוף על הספר, וחיכיתי להמשך הקריאה...
מומלץ!
... המשך לקרוא
2 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספר מרגש, מפעים, אחד הטובים ביותר שקראתי.כתיבה מדהימה, סוחפת - לא רציתי שיגמר. גרתי תקופה בניו יורק, זכיתי לראות את פיליפ פטי הולך על חבל (לא בניו יורק אלא בירושלים מעל גיא בן הינום). החלוקה של הספר לפרקים בהם כל אחד מגיבורי הספר מספר את סיפורו והקשר שנוצר בין כל הגיבורים באמצעות הסיפורים האישיים יוצא דופן באופן שהסופר מתאר אותם. התיאור של ניו יורק כפי שהוא עולה מהספר הזה פשוט נהדר ואמיתי כל כך. גיבורי הספר - האחים קוריגן, גלוריה, טילי, גז'לין, קלייר ובעלה השופט, פיליפ פטי ההולך על החבל, לארה ובליין, ג'סלין ועוד. ספר ענק - לא פחות. מומלץ בחום רב. ... המשך לקרוא
8 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
כשקראתי את הספר עלה בי זיכרון מעומעם. משהו על כיתה ח' וטיול בירושלים עם המורה דינה. משהו על גיא בן-הנום וכבל שנמתח מעל התהום, לכל האורך. ואיש מוזר, צרפתי או משהו, מהלך על החבל, תלוי בין שמים וארץ. ושמא אני מערבבת סיפורים. והטיול אמנם היה, כי עם המורה דינה חרשנו את ירושלים לארכה ולרחבה. אבל אולי ראינו רק את הכבל, ואחר כך גם את הלוליין, אבל בטלוויזיה. אולי ראינו את ההכנות, או שאפילו גם זה לא, ואולי זה בכלל לא היה עם המורה דינה. בשנת 1987 פיליפ פטי הלך על כבל שנמתח בשכונת מגוריי, אולי הייתי שם, ואולי לא, והזיכרון המתעתע שלי מראה לי עד כמה קלושה היתה ההשפעה של ההליכ... המשך לקרוא
11 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ב 31 בדצמבר, שהיה יום מאד ארוך בעבודה, ניהלתי שיחת מסדרון מאוחרת עם מישהו שעובד איתי, שיחה שגלשה הרחק מעבר לקירות האפורים שמסביב. אחד הדברים שהוא סיפר עליהם היה הטיול שעשה אחרי הצבא. הוא התחיל אותו בניו יורק, בגיוס כספים לצורך הנסיעה לדרום אמריקה ועבד בחברת הובלות, אבל לא מאלה שמעבירות דירות מאפר איסט סייד לאפר ווסט סייד או להיפך, אלא חברה שמתעסקת בעיקר בפינוי אנשים מהדיור הציבורי. אחרי שעבד שם מספר חודשים יצא לדרום אמריקה על אופנוע, אל מה שתוכנן להיות החלק המשמעותי של הטיול. משם הוא לא זוכר הרבה. היה כיף. מה שלא עוזב אותו, מה שהתברר כחווייה שקשה להפרי... המשך לקרוא
34 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
הספר מרתק, כתוב בצורה קצת כבדה אבל מיוחד מאד וקשה להניח אותו מהיד.... המשך לקרוא
2 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|