ביקורות ספרים על הספר הבארשבעים

כמו שכתבתי לפני יש לי ערימות מהמבצעים של זמורה ב10 ש"ח, ועד שיוחלף הלפטופ שלי מהעבודה שזה אוטוטוווו, אני לוקחת את הדקים מהערימה, בתור באר שבעית בעצמי, ישנם מקומות שאתה יודע על מה מדברים גם אם שם המסעדה שונה למשהו אחר אבל התיאור והמיקום לא ניתן לספק. הספר מספר מעיניה של דניאלה, שיום אחד אביה הרופא מחליט שזהו, עוזב את המשפחה את אשתו, בנו אידו, ובתו דניאלה ונוסע לארה"ב "למצוא" את עצמו. באמצע ז"א ממש בהתחלה אנחנו שומעים על הילדה של הכתה ורדה הררי, הילדה הכי הכי, שגם לה המשפחה מתפרקת, ואיך.... דניאלה חוזרת לב"ש בגלל שאחיה שהוא רואה חשבון רציני במס הכנסה, מ... המשך לקרוא

Mira

זה סיפורם של ארבעה אנשים צעירים — הגיבורה-המספרת, אחיה ושני חברים וותיקים — שבילדותם עוברים זעזוע משפחתי. אחד מתיתם מאביו. שניים אביהם עוזב אותם. והרביעית, על אף שהוריה נשארים ביחד, גדלה בנסיבות לא יציבות משלה. הספר מעורר מחשבה וזה טוב. אבל בתור ספר מעורר מחשבה, הוא נותן לנו מעט מדי חומר שיזין את המחשבה ההיא. או להגיד את זה בצורה יותר בוטה: הצד של פיתוח דמויות, חלש פה. מדהים במיוחד כמה מעט נחשף אפילו על הגיבורה-המספרת עצמה. אמנם היא מדברת הרבה על עצמה, אבל הרוב זה דברים טריוויאלים כשאין לנו מושג כמעט מה היא עשתה עם עצמה בעשר השנים האחרונות. אם יש ... המשך לקרוא

strnbrg59

דניאלה גאוכמן, צלמת תל אביבית שגדלה בבאר שבע עם הוריה אמנון ולילי ואחיה אידו, מגיעה לעיר הדרומית ממש לפני יום הולדתה השלושים כדי לצלם במחזה בו מככבת מי שלמדה איתה לפני שנים כה רבות. דניאלה ואידו (שזכה לשמו הנדיר היות ואמו האמריקאית לא מסתדרת עם אותיות גרוניות כמו ע') קרובים זה לזו, גדלו כמעט ללא אב שבהשפעת הספר 'הפרוטה והירח' החליט לנטוש את עולמו המוכר והבטוח כאיש משפחה ורופא מצליח לטובת ארצות הברית. המפגשים ביניהם מעטים ונדירים. אידו מנוכר, חושב עליו כעל אמנון ולא 'אבא' ולדניאלה הוא חסר יותר. בנות כרוכות אחרי האב. אמם הספרנית במקצועה עושה כמיטב יכו... המשך לקרוא

ראובן

באר שבע תמיד סימלה עבורי מקום שהוא מעבר ל, תחנה בדרך לאנשהו: בדרך לבסיס, בדרך חזרה צפונה, בדרך לאזור מדבר פתוח. כאילו הבניינים עמדו שם דוממים בשתיקתם, בדומה לאנשים שהילכו ברחובותיה – בעיקר באזור התחנה המרכזית, תחנת רכבת והקניון. הכל היה כמו תמונה שקפאה בזמן ואני רק צריך להביט בה רגע ולהמשיך הלאה. בפעם הבאה שאפגוש בה התמונה תהייה אותו דבר, ללא שינוי. ואני לא ספגתי את ריחות האנשים, את הנוף האורבני, את העירוניות הזאת הקרובה למדבר, את שלל התרבויות, את שפת העולים החדשים, את האוויר המהביל. חלפתי שם בלבד. עובר אורח. אפילו לא זה. והנה גיא עד, מחייה את באר שבע, בס... המשך לקרוא

תומר

לפעמים אני רוצה לשלוח את עצמי לפינה כסוג של עונש, אבל השנה האחרונה היא כל כך חתיכת עונש, אז סידרתי לעצמי נסיבות מקלות. ובכל זאת שאלתי את עצמי: איך, איך לכל הרוחות נתקלתי בספר של הסופרת גיא עד רק עכשיו? הבארשבעים מספר את סיפורה של משפחת גאוכמן. משפחה הכי נורמטיבית מבאר שבע. האבא אמנון רופא בסורוקה. האמא לילי ספרנית . אידו תלמיד כיתה ז', ודניאלה תלמידת כיתה ג'. שגרת חייהם הופרה כשאמנון מודיע בוקר אחד לבני משפחתו תוך כדי ארוחת הבוקר, שהוא עוזב. לאמריקה. לבדו. למה? כי ככה. הוא רוצה לחיות לבדו. קם ועשה. ודווקא הסיבה לעזיבה החפוזה הזו, הסיבה הזו שהיא נטולת כל ... המשך לקרוא

dina

הספר כתוב באופן קולח ונעים מאוד לקריאה. מאוד התחברתי לתיאורי הילדות בבאר שבע , לפגישות של הדמויות בספר והקשרים של חברי הילדות בבגרותם. העלילה היא דרמטית , על בני משפחה המתמודדים עם החלטתו הפתאומית של האב,רופא, לעזוב את הבית ( מתואר בגב הכריכה). הכתיבה היא מאוד אישית , של הבת הקטנה אשר בבגרותה היא צלמת תל אביבית ומתארת את קורות משפחתה ושכניה. מומלץ !... המשך לקרוא

anakey

ספר מקסים. קצת קצר מדי לטעמי - לא הייתה התעמקות מספקת בדמויות, אבל למרות אורכו הקצר, הוא עדיין מצליח לקלוע ולמשוך.... המשך לקרוא

אספנית כפייתית

סופרים תל אביביים שכותבים על תל אביב לא מנסים למכור אותה ולא ליחצן. היא פשוט שם. הם נוקבים בשמות רחובות, פאבים, נופים, והקוראים אמורים לדעת שהם מטיילים ברחובות תל אביב. ואם הם לא מכירים? בעייה שלהם. ממילא הם ישתקו. הרי איזה פרובינציאלי יעז להודות שאינו מתמצא בתל אביב? גם סופרים ירושלמים שכותבים על ירושלים לא מנסים להסביר אותה לקוראים. כאן זה לאו דווקא השחצנות. הירושלמים פשוט לא מבינים שיש מה לבאר, מן ניתוק אוטיסטי כמעה, הם לא יודעים שיש אנשים שגרים מעבר לאופק, מעבר לשער הגיא...(ואנא הירושלמים שביניכם אל תכעסו עלי. גדלתי בירושלים ונותרתי ירושלמית בנשמ... המשך לקרוא

בלו-בלו

סופרים ישראלים הם לעיתים קרובות כל כך מעצבנים. בניגוד לטלוויזיה הישראלית, שחסרונה נעוץ בעיקר ברדידותה, הבעיה של הסופרים הישראלים היא הכבדות. כאילו אי אפשר לכתוב ספר בלי אינספור הרהורים, נטישות, קיטש של מיזוג גלויות וחייל מת, או לפחות פיגוע. כל סופר ישראלי חייב לצטט שירים ששמע בפלייליסט באותה שנה, למקם אנדרטאות ברגעים דרמטיים ולתאר באופן מוגזם מדי את הווי החיים של העיר הרצויה. אולי זה הגורל היהודי שרודף אותנו, אבל לא כל אחד הוא דויד גרוסמן ולא כל אחד יכול לפצח את חרדת הקיום שלנו כמו ב"אישה בורחת מבשורה", אז די. כל ההקדמה הזאת באה לומר ש"הבארשבעים" (א... המשך לקרוא

מירב

כמצופה מהכותרת, הגיבורים הם בני משפחה בארשבעית, שם גם מתרחשת רוב העלילה, חלקה בעבר - שנות השמונים, וחלקה בהווה. ילדות המספרת בבאר שבע מתוארת בחן ובהומור. קשר קצת לא צפוי בין ספרים: חלק מההתרחשויות בספר, הקשורות לכך שהמספרת היא רווקה תל אביבית בת כשלושים הגרה לבד, הזכירו לי את הספר "בניגוד להוראות היצרן" של עדית אלנתן (אמנם, שם המספרת היא כבר שלושים פלוס). אשמח לדעת את תגובת בנות הגיל הזה - מה אתן חושבות על דמות המספרת בשני הספרים?... המשך לקרוא

דימה

ספר על נושאים רבים ומגוונים, שלם כיחידה אחת, נוגע ללב, בעל מתח פנימי ועלילתי והעיקר במינון הנכון, אינו גולש למלודרמות. העלילה מיוחדת ונסבה בעיקר סביב נושא המשפחה והפרטים בתוכה. הרקע , אב רופא מצליח בבאר שבע, מחליט יום אחד לעזוב את אישתו ושני ילדיו ולנסוע לניו יורק ל"חפש את עצמו".הנסיעה בעצם לתמיד, אין בה כל ארעיות. הסיפור אינו מתמקד בו אלא באלו שנשארו בבית. הגדילה, הבניה של חיים בנתון הקיים,פיתוח מערכת קשרים במעגלים קונצנטריים של גלעין הילדים, האם והחיים העצמאיים שהיא מפתחת, והסביבה. מתברר כי אומללות נמצאת גם מסביב , אם טורחים להביט הצידה. ובצד כל ז... המשך לקרוא

אורי רעננה