ביקורות ספרים על הספר מיכאל שלי (כתר, 2010) - עם הספר #

הספר מתאר את סיפורם של חנה ומיכאל זוג צעיר החי בתקופת הצנע בישראל של שנות ה- 50, המסופר מנקודת מבטה של חנה. בהמשך גיליתי כי זהו בין ספריו הראשונים של עמוס עוז ונכתב בהיותו בן 26. הספר נכתב בעברית יפה, אך מדי פעם השפה הקשתה על הקריאה, במיוחד הקטעים על עולמה החולמני והמדכא של חנה. אין יותר מדי עלילה, מסופר בחיי שגרה של זוג נשואי ועומלל. חנה מנסה להבין למה מיכאל בחר בה, האם יד המקרה הביא אותם להיות יחד או כל בחורה אחרת שהיתה מועדת במדרגות היה מיכאל מתאהב בה. למרות הקושי בקריאה היה מעניין לחוות את ירושליים בשנות ה- 50, את האנשים, המשפחות והשכנים, את מעמדה של... המשך לקרוא

moon_19

אז מה אם כן סוד קסמו של הספר "מיכאל שלי"? זה מה שניסיתי לבאר לעצמי משך כל הקריאה ברומן המדובר כל- כך של עמוס עוז ז"ל. ראשית חייבת לציין שזו היא לי קריאה שנייה בספר זה. הראשונה אינה זכורה לטוב. מימי בית ספר התיכון הלא עליזים שלי במגמת ספרות. מיכאל שלי היה קריאת חובה ואני ניסיתי לצלוח אותו בקושי. אז הספר היה סתום בעיני. מלא במלל חסר משמעות ותיאורים על גבי תיאורים. כיום נושקת כבר קרוב לארבעים אני מסוגלת הרבה יותר טוב להבין ולהתחבר לסיפורה של חנה ולדמותה השנויה במחלוקת. יש אמרו התגלמות הפנקסנית לפי מה שקראתי. אני מצאתי את דמותה עגומה, שברירית, על גבול הדיכ... המשך לקרוא

Ayeletjon

לא פעם תהיתי כיצד ייתכן שמרגישים עצב כזה על לכתו של אדם שלא הכרנו באופן אישי, על דמות ציבורית או נערצת. האם זה בגלל שבכל זאת קיים ערוץ תקשורת, גם אם חד כיווני בנינו לבין אותו אדם אשר ליצירותיו התחברנו, לספריו חיכינו, מהם ציטטנו והם אירחו לנו חברה וגרמו לנו לחשוב, גרמו לנו לבכות? או שכמו שאומרים - אנחנו עצובים בגללנו, בשביל עצמנו, כי הדור ההוא הולך ואנחנו מרגישים קצת יותר לבד. אולי כל הסיבות נכונות. אני לא מסוגלת להספיד את עמוס עוז-קטונתי. וטוב ממני עשה זאת דוד גרוסמן שאמר "אילן גדול נפל" ואריאנה מלמד שכתבה "אי אפשר להיפרד מעמוס עוז, שמת היום, רק בניתוח רצי... המשך לקרוא

Dina

חנה, שמיכאל הוא שלה, היא פנקסנית, תכונה נשית שהיא מין המכוערות מבין התכונות הנשיות, תכונה שאין לה אח ורע אצל גברים. ולא, אני לא שונא נשים. מה זה פנקסנית? פנקסנית היא אחת הזוכרת כל, יודעת מתי להוציא פריט מהרישום המסודר בפנקס כדי להשתמש בו כנגד בעלה, להכריעו בוויכוח, להשפילו, לחשוב עליו רעות, להצדיק עצמה בעיניה. דבר לא נשכח, אין התקדמות, אין זרימה, אין התאמה למציאות החדשה. מיכאל שלי הוא ספר קודר, מעיק, אפל ונטול אוויר. בדברי המחבר למהדורת הכריכה הקשה 2008, מהדורת 20 הספרים הבולטים בספרות העברית, עוז מודה שאולי לא היה כותב כלל את הספר, או כותב אותו אחרת. כך או כך... המשך לקרוא

מורי

ספר שהיה לי קשה לגמור, לקח לי המון המון זמן, לא בטוחה מה אני חושבת עליו שכן למרות הכל לא עזבתי אותו (ויש לי נטיה להניח לספרים שלא זורמים לי) הוא נותן הצצה לישראל האשכנזית ברובה בשנות הקמתיה, הצצה לנפשה של אישה מיוסרת מעט, שהתגלגלה בחיים האלה, אבל לא מסכנה, כמו הרבה שאנו מכירים, כמונו. אין בספר הזה טוויסטים בעלילה, אין המראות ונחיתות, בעיקר טייס אוטומטי ושקט, אבל אולי זה חלק מהקסם שלו. אני לא נשבתי בקסם... המשך לקרוא

לוטוס

יש בספר שיר ילדים קטן, קטן ונראה לא מהותי, אבל בעיני השיר הוא כמו תמצית הדו-שיח בין חנה למיכאל. חנה: ׳ליצן קטן שלי , אולי תרקוד איתי, ׳ מיכאל: ׳ליצן קטן נחמד רוקד עם כל אחד׳ חנה עסוקה בשאלה האם מיכאל בחר בה מסיבות מיוחדות, האם הוא התאהב בה , ורק בה , או כל בחורה שהייתה מועדת במדרגות האוניברסיטה ומיכאל היה תופס אותה רגע לפני הנפילה הייתה יכולה להיות בת זוג למיכאל. מיכאל , ׳עונה ׳ליצן קטן נחמד רוקד עם כל אחד, ׳ . ובעצם מספק לחנה את התשובה ׳הלא נכונה׳ אני איתך ובאותה מיד הייתי יכול להיות נשוי לכל אחת אחרת. התשובה הזאת , מעצימה את הזרות שחנה מרגישה כלפי... המשך לקרוא

סמיון

עם כל הכבוד לעמוס עוז, יותר התחברתי ל"סוף דבר" שהוא כתב מאשר לספר כולו. אני אומנם קוראת רגישה, אבל גם חלק מהציבור הרחב (שם, שם). הספר הזה די מדכא, מציג את חיי הנישואין בצורה לא מושכת בעליל, לא מצאתי עלילה (באמת שהתאמצתי), לפעמים הרגשתי כובד ועומס של תיאורים ספרותיים, ברמה קצת, איך לומר, מתנשאת משהו, גיבוב של מילים חסרות משמעות ופואנטה מבחינתי. ויקטלו אותי מביני הספרות באשר הם. לא התיימרתי להיות כזאת ואף הקדמתי ואמרתי שאני מהציבור הרחב... השלווה המוגזמת של מיכאל לפעמים כמעט הוציאה אותי משלוותי שלי, שמישהו ינער אותו מהאדישות, שיעשה משהו, שיגיב כמו שצריך לד... המשך לקרוא

גילת

זו לי קריאה חוזרת אחר מס' רב של שנים. נכון שהעלילה בספר משעממת.. אך הכתיבה...כתיבה מעניינת ביותר, הסופר פורט ב"סנטימנטים" של שגרת החיים בצורה כל כך מעמיקה. אל נשכח שהכותב היה בן 26 שנים בלבד כשכתב מילים אלו,וכותב בגרונה של ילדה, נערה, אשה... מדהים. אהבתי...... המשך לקרוא

מימי

זה מתחיל כך: "אני כותבת מפני שאנשים שאהבתי כבר מתו. אני אוהבת מפני שבהיותי ילדה היה בי הרבה כוח לאהוב ועכשיו כוחי לאהוב הולך למות. אינני רוצה למות". רמזים רמזים, מילים מילים, טווה עמוס עוז יריעה רחבה שמחפה על שמי ירושלים בשנות המדינה הראשונות. הימים הישנים והמתים שאין להחיותם... עמוס עוז נחשב לאחר מסופרי-הפסגה הישראליים. אבל הספר משעמם בצורה יוצאת דופן. תיאור יבש ומשמים של חיי נישואים סטנדרטיים ומשעממים של זוג בירושלים של שנות החמישים. קשה מאד להשלים את הקריאה. אני מקווה מאד שישתפר בקרוב, שאיזשהו נס יפיח חיים בשממת המדבר של "מיכאל שלי". חברה מ"סימניה" ... המשך לקרוא

נערה עם קעקוע דרקון

התחלתי בפרוייקט לא פשוט – שיקום הרשמים מלימודי הספרות בתיכון. לא פשוט לתקן רושם שנהרס ביד חזקה ובזרוע נטויה על ידי המורה לספרות: סיפורים מאת ש"י עגנון, בעל זבוב, אבא גוריו... וכמובן גם מיכאל שלי. לשמחתי, בשנת 1995, כשהייתי אמורה להיבחן בבגרות בספרות, המצאה גאונית של משרד החינוך: ההגרלה, גאלה אותי מסבל זה ואפשרה לי לקרוא את מה שאני רוצה ולא את מה שהמערכת דורשת. אני כבר לא זוכרת אם קראתי אז את "מיכאל שלי" בקריאה מרפרפת, תוך דילוג על פרקים שלמים או שקראתי רק סיכום, אבל מתברר שפרט לשמות הגיבורים לא זכרתי ממנו דבר. כשנחו עיני על המהדורה החדשה חשבתי שהנה ההזדמנו... המשך לקרוא

נתי ק.