ביקורות ספרים על הספר לסיביר

אכזבה לא קטנה, בטח למי שמעריץ את פר פטרסון ואת "אני מסרב" שלו. אותו סופר, אותם תיאורי טבע קפוא, אותו כישרון תיאורי, אבל ב "לסיביר" זה לא מתכנס למשהו מעניין או מרגש. אם זה לא היה פטרסון, לא בטוח שהייתי מגיע עד לסוף הספר... המשך לקרוא

איל.ל

לפעמים אני עושה "גלישת משתמשים" כאן באתר. איך עושים את זה? ככה. אני מתחילה מהדף שלי, ורואה מי נמצא ברשימת האנשים שביקרו בו לאחרונה, ולוחצת על השם שבראש הרשימה. מגיעה לפרופיל, נניח "נועה החמודה בת 21 משום מקום מיוחד", משוטטת כה וכה, קוראת סקירות, תגובות, ואז מחפשת את רשימת המשתמשים שביקרו לאחרונה בדף של נועה החמודה. אין מה ללחוץ על הראשון ברשימה, כי זו אני, אז אני לוחצת על השני ברשימה, וממשיכה לטייל. מדי פעם יוצא שאני מגיעה למשתמש שנתוני השימוש שלו הם כאלה: "דירג 0 ספרים, כתב 0 ביקורות, יש ברשותו 0 ספרים, מוכר 0 ספרים" שזו שאלה טובה למה אדם כזה טרח לפתוח משתמש באת... המשך לקרוא

נצחיה

בחום אוגוסט הישראלי הספר הזה הוא אולי אחת הדרכים הטובות להתקרר קצת. על גב הכריכה כתוב ש"מזג האוויר הוא דמות בסיפור", וזה מדויק. אנחנו מלווים את האח והאחות, שחיים בכפר צפוני נידח של דנמרק, בספק-רומן-התבגרות שמחציתו השניה מתרחשת בתקופת מלחמת העולם השניה (ובנימה זו: האם לעולם לא נמצא ספר מתורגם מספרות העולם, שלא ייגע במלחמה הזו? נראה כאילו ההוצאות לאור סבורות שהקוראים הישראליים מתעניינים אך ורק בה). הנערה מתבגרת בעידודו של אחיה, ולמרות הוריה וסביה. אחד הדברים הבולטים בדמויות האח והאחות בספר הזה, הוא שהן עומדות בזכות עצמן: אופיין אינו נגזר ממה שלמדו ממשפ... המשך לקרוא

עורכת

אהבתי את הספר. נכון, בחמישים העמודים הראשונים היה לי קשה. שפה קשה, מקומות קשים להגייה, מציאות רחוקה מאד מזו שלי. קר. כל הזמן קר. והרבה ים. אבל ככל שהעמקתי והמשכתי לקרוא אהבתי יותר את הספר. אהבתי למצוא שבני האדם דומים בכל העולם. אהבתי לקרוא שגם אם באת מעיירה קטנה בסקנדינביה עדיין יש שם חלומות קומוניסטים ונאצים. ויש גזענות ("את דנית"). ויש בכל מקום אדם, אשה במקרה הזה, שרק רוצה לחיות. וכמו שהיא כותבת בסוף - "אני בת עשרים ושלש, חיי הגיעו לקצם. נותרה רק השארית".... המשך לקרוא

עומר ציוני

יש לי איזושהי תחושה שיש שהעולם הסקנדינבי הוא עולם נפרד ומסתורי שיש בו חוקים משלו... ובאמת מה למשל אנחנו כבר יודעים על התרבות וההיסטוריה של הארצות הללו? מן הסתם מעט מדי. בארץ בתיכון בכלל לא מלמדים את ההיסטוריה שלהן. כולנו למדנו בתיכון על המהפכה הצרפתית ואנחנו יודעים בדיוק מי היה דנטון ורובספייר אבל מה יודע בוגר תיכון בארץ למשל על המלך כריסטיאן התשיעי?... וכך כשהתחלתי לקרוא את סיפרו של פר פטרסון "לסיביר" (שאיננו "ספר היסטורי") הייתה לי הרגשה של "סחרחורת" מסוימת פשוט בגלל שפע השמות הבלתי מוכרים שאנחנו מקבלים אותם מנוקדים (תודה לאל). למרות שמו, לספר אין ש... המשך לקרוא

סדן

אתמול עמדתי בדרך השבעה וברגע של הפוגה מהגשם הרמתי את מבטי אל האופק. הוא נראה כמו ציור אקוורל בגווני אפור עם נגיעה קלה של צהוב מהול. בדיוק כזה הוא הרושם שמשאירה עלי הכתיבה של פר פטרסון, כל כך עדינה ומאופקת ויחד עם זאת מדויקת, שהתמונות שהיא מעלה במוחי בזמן הקריאה הן כמעט חסרות צבע אך מפורטות. הוא כותב כל כך יפה עד שכמעט שלא משנה על מה. אני לא ממש מסכימה עם הטוענים שהספר הזה חסר עלילה. התחושה שלא ממש קורה בו משהו נובעת מהאיפוק והריחוק שבו המספרת מתארת אפיזודות מחייה גם אם קורים בהן דברים בעלי משמעות. אני בטוחה שסופר אחר, סופר יותר "גוגני", אם לסחוט את המ... המשך לקרוא

dushka

המספרת מביאה לפנינו את סיפורה האישי בכפר קטן בדנמרק, סיפור בו משולב אחיה יֶספֶּר. בין השניים מרחק של כשלוש שנים כשהאח הוא הגדול. את כל מעשיהם הם עושים יחדיו. על-מנת לגלות עניין בספר יש המבקשים מן הקורא לחצות את 70 ומשהו העמודים הראשונים. משחוצים אותם כאן מגלים שמה שקרה הוא מה שיקרה וזה כלום, נאדה, גורנישט. אז יש סב שהתאבד, פרט חסר חשיבות, אמא דתית הנוהגת לשיר ולחבר מזמורים ולבטח להוציא מדעתם את דיירי הבית, אב שאינו מסוגל לחייך ולהתפרנס ממקצועו כיאות ושני ילדים שאינם עוזבים איש את אחותו. כשמגיעים לעמוד 99 מתרחש השוס הגדול ואנחנו עומדים בפתחה של המחצית ... המשך לקרוא

מורי

עלי להדגיש כי לא קראתי את "יוצאים לגנוב סוסים". שמעתי רבות על ספרו הראשון של פר פטרסון אבל החלטתי לקרוא קודם את הספר שקדם לו כרונולוגית - "לסיביר". למדתי הרבה על פטרסון כסופר וגיליתי ספר יפה מאוד. יפה, אבל טפל. טפל אבל נחמד. נחמד אבל קצת משעמם. בסופו של דבר - ספר לא משהו שאהבתי. אהבתי את "לסיביר" במידה מסוימת. פטרסון כותב בצורה יפה מאוד ויכולתי מאוד בקלות לדמיין כן סצנה וכל מקרה. נכנסתי עמוק לתוך הסיפור, רציתי מאוד לראות איך הסיפור יתקדם ואיך הרמזים יתקיימו באמת... אבל עם זאת, הספר משעמם. לא הרבה קורה, ומה שכן קורה די רגוע ומתון. הכל כתוב יפה מאוד, אבל הדמויו... המשך לקרוא

ביבליו

קראתי את הביקורות באתר, וראיתי את הניקוד הנמוך שהספר קיבל, אבל אני נהניתי ממנו. נכון שהספר נכתב במזג אויר מקפיא ואפור ונכון שהגיבורה בדיכאון כל חייה, אך הספר כתוב כל-כך טוב עד שנדמה היה לי שאני בקולנוע רואה הכל עד לפרטים הקטנים כמו בצילומי תקריב. למרות הזרות של אותה ארץ קפואה ואנשיה הנוקשים, ריתקה אותי דמותה של הגיבורה שאפילו את שמה אנני יודעת. הכל בחייה כל כך קיצוני, חסרונו של של הרוך והחום נעדרותה כמעט של אהבה. אהבת חייה היה אחיה אותו העריצה הוא גם כן אהב אותה למרות מחוותיו הקמצניים . איך צמחה ילדה בתנאים האלה? חזקה פיזית וקפואה בנפשה. את החוויה הזו ... המשך לקרוא

pen

כגודל הציפיה כן גודל האכזבה. לאחר שקראתי את סיפרו המצוין של פר פטרסון "יוצאים לגנוב סוסים" התאכזבתי מהספר הנוכחי. אומנם מדי פעם מופיעים ניצוצות מכשרון הכתיבה הנפלא שלו אבל הם נעלמים מהר. הספר אינו אחיד ברמת הכתיבה שלו, התאור של הגיבורים חסר עומק ואינו משכנע, הארועים מתוארים באופן אקלקטי, והקריאה בספר אינה קולחת. הספר כן מצליח להעביר את תחושת הקור, הניכור והקושי היומיומי של החיים בעיר נמל דנית, ולאלו שאוהבים ספרי אווירה, הספר שווה קריאה.... המשך לקרוא

dorit:-)

אכזבה. הסיפור לא מעניין והתקציר בכריכתו האחורית של הספר מטעה מאוד. באותה המהירות שקניתי את הספר כך הוא גם חזר למדפי החנות.... המשך לקרוא

אוהבת הסיפורים

ספר קר, רטוב, ספוג מלח ים, חשוך, מושלג, וסיפור אישי של שני אחים מורדים כל אחד בדרכו- היא כנגד ההורים והסביבה ממנה היא נמסה לברוח, והוא כנגד כל דבר אפשרי, החל בפרנקו ועד הגרמנים. ספר שאינו חובה. ... המשך לקרוא

ש. בן-אריה