ביקורת ספרותית על לסיביר מאת פר פטרסון
ספר לא משהו

---

עלי להדגיש כי לא קראתי את "יוצאים לגנוב סוסים". שמעתי רבות על ספרו הראשון של פר פטרסון אבל החלטתי לקרוא קודם את הספר שקדם לו כרונולוגית - "לסיביר". למדתי הרבה על פטרסון כסופר וגיליתי ספר יפה מאוד. יפה, אבל טפל. טפל אבל נחמד. נחמד אבל קצת משעמם. בסופו של דבר - ספר לא משהו שאהבתי.

אהבתי את "לסיביר" במידה מסוימת. פטרסון כותב בצורה יפה מאוד ויכולתי מאוד בקלות לדמיין כן סצנה וכל מקרה. נכנסתי עמוק לתוך הסיפור, רציתי מאוד לראות איך הסיפור יתקדם ואיך הרמזים יתקיימו באמת... אבל עם זאת, הספר משעמם. לא הרבה קורה, ומה שכן קורה די רגוע ומתון. הכל כתוב יפה מאוד, אבל הדמויות לא מתפתחות ואין יותר מדי תחקום לסיפור. הכל מתחיל שטחי וכך גם מסתיים.

יש בעצם שתי דמויות בספר - האח והאחות. יש אהבה רבה ביניהם, אהבה שהיבה (בשבילי, לפחות) את עיקר הספר. נדיר לראות ספרים המתמקדים באהבה בין אחים ואחיות, אבל כאן פטרסון כותב על אהבה זו בצורה יפה ואמינה. יספר (האח) הוא המוביל תמיד, המבוגר שדי מחזיק את הספר, למרות שאחרי כמה חודשים, קשה לי להיזכר מה היה עושה, איך התנהג, ולמה חשבתי שהוא הדמות המעניינת ביותר בספר. לא סימן טוב.

בנוסף לכך, זבור לי שלא התחברתי לדמות המספרת. האחות, למרות זאת שהיא שמספרת את הסיפור וזאת שאחריה הלכתי, לא טרמה כלום לספר. לא הרגשתי אותה בכלל בין המשפטים היפים של פרטסון ועליה לא זכור דבר חוץ מרצונה ליסוע לסיביר (וזה זכור לי רק משם הספר...).

בהשוואה לספרים אחרים שלא היו משהו, "לסיביר" היה ספר נחמד. אפשר לראות את כישרונו של פטרסון ואני בהחלט אראה לגבי ספריו האחרים, אבל יהיה לי קשה להמליץ על "לסיביר". כתיבה יפה ואטמוספרית. ספר טוב - לא.

» ביקורות נוספות של ביבליו
» ביקורות נוספות על לסיביר