ביקורות ספרים על הספר לרקוד לרקוד לרקוד

והיום, פרק #4 בסדרת יהונה קורא מורקמי. לרקוד לרקוד לרקוד (להלן, לרקוד), הוא סוגשל ספר המשך ל'מרדף הכבשה', ספר שלא יצא לי לקרוא עדיין, אבל לא הרגשתי שום חיסרון. אני אומר 'סוגשל' כי אמנם ישנם כמה אזכורים קודמים על דברים שהיו לפני ארבע שנים, אבל זה משהו שיכול להיות מתאים בכל ספר של הרוקי, ולא מעיד על משהו איזשהו פספוס. בלרקוד אנחנו קוראים על אדם בן 34 חסר שם (וזה פשוט מבריק. אני כל כך נהניתי מזה, מהכתיבה הספרותית המדהימה שמצליחה לסחוב ספר שלם ללא שמו של הגיבור) שמרגיש שמישהו בוכה עליו, אי שם. אז הוא יוצא לחיפושים, מנסה לגלות מי מחפש אותו ומי בוכה עליו. במהלך מ... המשך לקרוא

יהונה

תקנו אותי אם אני טועה אבל עד כמה שזכור לי כך הדבר; יש המאמינים בתרבות המזרח שכל בני האדם קשורים אלו באלו בחוט אדום, בדרך כזו או אחרת כולנו קשורים. חלפו חמש שנים מאז מאורעות הספר הקודם, מרדף הכבשה. שם היה איזה עניין מוזר עם כבשה לא ברורה וגיבור הספר שנאלץ בלית ברירה לצאת לחפש אותה. הוא מגיע למלון דולפין עם בחורה שהכיר, אז לא ידענו את שמה, בספר ההמשך אנחנו מגלים ששמה קיקי. שם בהרים המושלגים בעיירת שנים עשר המפלים קיקי נעלמת, ולבסוף אחרי שהמספר חשב שמצא את מה שחיפש הוא חזר לטוקיו. מרדף הכבשה הוא ספק רומן אבסורדי אקזיסטנציאליסטי ספק סיפור מסע בלשי וכל זה ... המשך לקרוא

Rasta

"אם כך מה עלי לעשות ? "לרקוד", אמר איש הכבשה, "אתה חייב לרקוד. כל עוד המוזיקה מתנגנת. אפילו אל תחשוב למה. אם תתחיל לחשוב, הרגליים שלך ייעצרו. אנחנו נתקע, אם אנחנו ניתקע גם אתה תהיה תקוע, אתה חייב לשחרר את מה שתקוע בתוכך. אתה חייב להשתחרר. אתה חייב לשחרר את מה שכובל אותך[....}". וזו כל התורה כולה. אנחנו כולנו קשורים אחד לשני זה הקשר בינינו. כל אחד מאתנו כבול לאנשים, לתפיסות, לפחדים, העלילה בדרך עקיפין מבקשת שנשחרר, שנשתחרר ונצא לחופשי בעיקר ברוח. כששואלים את הגיבור במה עוסק בחיים הוא חוזר אינספור פעמים בספר שהוא רק "גורף שלג" ובעיקר שלג תרבותי היות והוא כתב. ומ... המשך לקרוא

חני

באופן כמעט קוסמי יוצא לי לקרוא אותו כמעט מיד אחרי מרדף כבשה (וככה זה הכי מומלץ לקרוא אותו). זהו ספר המשך שמפגיש את הגיבור עם איש הכבשה. שוב יש חיים בין שני עולמות (ואולי יותר) ואולי גם בין העולמות. חבל שחייבים מוות של בחורות צעירות ויפות בשביל להעביר את המסר לחיים... ציטוט כמעט אקראי - הגיג יפה - " בני אדם מגיעים לשיאם בדרכים שונות ומשונות. אך תהיה מי שתהיה, מרגע שאתה מגיע לפסגה, מצפה לך רק נפילה מתמשכת. היא בלתי נמנעת. והגרוע מכל, לעולם אינך יודע היכן מצויה אותה פסגה. אתה חושב שאתה עדיין חזק ובריא, ולפתע אתה חוצה את הגבול. איש לא יודע. יש שמגיעים לשיאם בני... המשך לקרוא

7ספרים

דשדוש דשדוש דשדוש. הספר 'לרקוד לרקוד לרקוד' הוא אחת היצירות הפחות טובות של מורקמי (בהשוואה ליצירות אחרות שלו) ועדיין ספר מצוין בהשוואה לערימות הספרים שמחכים לי ליד המיטה ומשוועים שאקרא את עלילותיהם על משפחות בפרברים רחוקים, אבות שאינם אבות, סודות העוברים במשפחה וכהנה וכהנה רעות חולות. מורקמי הוא כמו לוין (חנוך לוין) הוא ז'אנר בפני עצמו, הוא לא בר השוואה ולא בר כימות עם שום יצירה אחרת שאני מכיר. הספר 'לרקוד לרקוד לרקוד' הוא בלשי במידה, הזוי במידה מסוימת, מרובד וכתוב בצורה נפלא ועדיין מזכיר במעומעם לא מעט ספרים אחרים של מורקמי, עלילות אחרות וסגנונות ב... המשך לקרוא

עושים רוח

ספר מעולה, הרוקי מורקמי מצייר את העלילה בצורה מושלמת, הספר האהוב עליי שלו. קראתי (אחרי שקראתי אותו) את מרדף הכבשה וזה דווקא לא מומלץ.. מרדף הכבשה יבש יחסית, וחוץ מזה לקרוא את הספר בלי התשובות שמרדף הכבשה מספק מעניין הרבה יותר. בקיצור מומלץ בחום (:... המשך לקרוא

שקד

הכתיבה יפה, ערבוב נחמד של ריאלסטי וסוראליסטי, אבל איפה ההפתעה, איפה העלילה , הספר לא זז ואין לו סוף בכלל.... המשך לקרוא

עדי

מפתיע. אהבתי. מפתיע. חשבתי על זה והבנתי שאילולא הייתי גבר, לספר לא הייתה את אותה השפעה עלי. אז חשבתי, ולקחתי לעצמי מכבי או גולדסטאר או איזה מותג שלא יהיה שאמור ללוות את מילות השבח על היותך גבר (את שמו של המותג איני יודע, אני נמנה עם חובבי משקאות האניס. גם יין אדום, שאני לא מבין בו כלום- אבל אני תמיד לוקח מרלו כמחווה לגיבור של ספרי ריימונד צ'נדלר). כמו שנכתב בקצרה באחורה של הספר (שלי בכלל באנגלית) מורקמי פוסע על הגבול דק בין מציאות לבלה בלה בלה. אבל בניגוד לארץ פלאות קשוחה (ספר נחמד, אבל כמו שאחד הסוקרים באתר כתב- בעיקר לשירותים- לא שזה מפחית מכבודו) ה... המשך לקרוא

Solipsism

אני קוראת את הספר המומלץ הזה כרגע, וקראתי את כל סיפרי הסופר המצוין.... המשך לקרוא

איור וודה

הנני חסיד ספריו של מורקמי, אך ספר זה לטעמי לא סוחף בעלילתו המשעממת והתקועה, ה"מורקמיות" לא בשיאה ועדיף לוותר. לקרוא לספר זה כמעין המשך ל"מרדף הכבשה" המעולה זה עוול.... המשך לקרוא

Snusmumriken

בגב הספר כתוב שזהו המשך למרדף הכבשה. חובבי מורקמי קראו כמובן את מרדף הכבשה ולכן יקראו מטבע הדברים גם את ההמשך. עד כאן באשר הלקרוא או לא לקרוא, זו השאלה. הקשר הישיר בין שני הספרים הוא קיקי, דוגמנית אזניים ונערת ליווי, שבספר הקודם שימשה עבור גיבור הספר נטול השם כדוגמנית אוזניים, דהיינו, דוגמנית שמצלמים בעיקר את אזניה. גם בספר שלפנינו נמשך גיבורנו בן ה-34 למלון דולפין בסאפורו. שם הוא מקווה למצוא את קיקי ולהבין מה כל כך מושך אותו במלון הישן והעלוב. אבל בין הביקורים במלון בפעם ההיא ועתה עוברות יותר מ-4 שנים. הוא מזמין חדר ובהגעתו מתחילה תעלומה. מהי התעלומ... המשך לקרוא

מורי

מורקמי כבר מזמן הפך להיות הסופר האהוב עליי, זה גורם לי להרגיש "מכור" מדיי כדי לכתוב ביקורת. אנסה לסכם את זה בארבע מילים: פנטסטי, פנטזי, פנומנלי - מורקמי! :) תענוג!... המשך לקרוא

RedFox

איך להתחיל, נהנתי מהספר, אני מסרב להתעייף מסגנונו של מורקמי. אחרי כל ספר שלו אני מוצא את עצמי מקשיב למוזיקה שהוזכרה בספר, קורא ספר שקרא הגיבור, לוקח את עצמי לסושי בר.... אני יודע שזה באופנה לומר שמורקמי חוזר על עצמו, מיצה את עצמו וכדומה. לדעתי חשוב בכל פעם שמתפרסם ספר שלו בעיברית להתעכב בעמוד 4 לראות מתי הספר יצא ביפן. ולמה הדבר חשוב, כי ספר שתורגם בשנת 2010, אפשר שנכתב ביפן ב 1988, ולדעתי, הכרונולוגיה חשובה, כשבאים להתעמק ביצרתו של אמן מסוים. חשוב להבין מה כתב לפני ומה אחרי. לדעתי 1988 זה שנה אחרי פרסום יער נורבגי, סיפור התבגרות קריא שזיכה את מורקמי בתהילה בין... המשך לקרוא

קורא כמעט הכול

כנראה שבאופן רישמי - מיציתי. כמישהי שרצה מיד לקנות כל ספר שהרוקי מורקמי מוציא, משבחת ומהללת את הסגנון היצירתי, ההזוי והשונה, הפעם לא יכולתי להתעלם מתחושת המיאוס. הסיפור הכללי בסדר ואני מאמינה שאם לא הייתי קןראת את כל ספריו הייתי מוצאת שהוא מקורי, אך הסופר לא הצליח בעיני לחדש שום דבר בספר הזה, נראה כי הוא לועס כבר את מה שהוא כותב והגימיקים שלו לאורך כל הסיפור, פרטו לי על העצבים במקום על מיתרי הלב. בערבון מוגבל. ... המשך לקרוא

ליאת

אוהב את הכתיבה שלו למרות הביזריות שלו לפעמים.... המשך לקרוא

רוני pery

לצערי הוא מתחיל לשעמם ... המשך לקרוא

האח הגדול

כתוב בסגנון המורקמי כולל הפנטזיה, הדמיון, המתח. יש בו גם לעג לעשירים, (המכונים "המון הרולקס"), גם חיפוש עצמי, חמלה, כנות, והרבה מניחוחות יפן,... המשך לקרוא

ליאור

למעשה, הרוקי מורקמי עצמו כתב ביקורת על הספר, בגוף הספר, למי שקצת מתאמץ לחפור ולגלות. והרי הציטוט (עמ' 115): "זאת אומרת שאביך הוא הסופר הירקו מקימורה?" שאלתי. יוקי משכה בכתפיה. "הוא לא אדם רע. אבל חסר כשרון." לפני שנים קראתי שניים מהרומנים המוקדמים שלו וקובץ סיפורים קצרים. לא רע. סגנון רענן, נקודת מבט רעננה. זה מה שעשה את הספרים לרבי מכר. הוא היה יקיר הקהילה הספרותית. הופיע בטלוויזיה, בכל כתבי העת, הביע דעות במגוון רחב של תופעות חברתיות. זה היה שיאו. מאז הידרדר והלך. לא כתב עוד דבר ראוי."... המשך לקרוא

999