ביקורות ספרים על הספר אמסטרדם - ספריה לעם #466

מתחילת המלחמה קראתי רק ספרים שאורכם מאתיים עמודים ומטה. כנראה שזו רמת הקשב והריכוז המקסימלית שאפשרית עבורי בתקופה הזו - יותר מכתבה ב-ynet אבל פחות מרומן של ממש. זה בסה"כ ספרו השני של מקיואן שאני קורא (אגב, איך מבטאים את השם הזה? אולי כדאי לעברת אותו ל - מכיוון?) והוא מבריק, מותח וקולח. בלי לעשות לקהל הקדוש יותר מדי ספוילרים, אספר שהוא מתאר שני חברים טובים, כל אחד מהם עילוי בתחומו, הראשון הוא מלחין מחונן והשני עורך עיתון רב תפוצה. מי שמחברת את שני המצליחנים הנ"ל היא אישה חופשיה ומשוחררת בשם מולי ליין שהייתה המאהבת של שניהם, כל אחד בזמנו. כשהספר נפתח היא כ... המשך לקרוא

בועז

ספר נפלא. מקיואן מיטיב לתאר את נפש גיבוריו, העלובים, המלאים בעצמם והמסוגלים לוותר על המוסר, "למען האנושות", כמובן. הכתיבה המתומצתת והחדה, התיאורים המושלמים של הגיבורים, המוזיקה והטבע, הכל מתחבר ליצירת מופת ספרותית.... המשך לקרוא

רפיס

פקק ונהגים עצבניים. רדיו קולני שבו שדרינו עובר מכתבינו לענייני משהו לכתבינו לענייני מישהו. נסיעת בוקר שגרתית באוטובוס. בוקר שגרתי פחות עם דקירות צוואר ודריסות מותניים. המציאות הלבנטינית עכורה. פתרון לא נראה באופק. ואז אני עושה את מה שאסור לישראלי הגון לעשות. יורד מהארץ. טוב, לא באמת. רק מוציא מהשקית את 'אמסטרדם' ומנסה לעבור למקום אחר. קר יותר. וזה בדיוק העניין. איכשהו מצאתי את עצמי חוזר לרדיו. מתוחכם יותר, שנון הרבה יותר, אבל אסקפיסטי ומהיר בקצבו. משהו כזה מהסטייל של עירית לינור או יוסי שריד - להבדיל, כמובן - כזה שגם כשהוא חוזר על הידוע והמוכר, הוא עו... המשך לקרוא

מתלמד

מסכימה לגמרי עם "מחשבות". ספר סתמי לגמרי והיתרון היחיד שלו הוא שהוא קצר- אחרת לא הייתי מחזיקה עד הסוף. ההתחלה יוצרת אשליה כי מדובר בספר טוב, אודות לכשרון הכתיבה של מקיואן- הוא יודע לכתוב היטב ולכן הקריאה קולחת לאורך כל הספר. אבל מסתבר שבזה נגמר פה העניין- כי העלילה ברורה- אך לא ברור מה רצה פה מקיואן? אין פה שום תובנות, העלילה מוזרה עם תפניות סתומות ורחוקות מלהבריק. זוכרת שקראתי פעם את כפרה ולא זוכרת כלום מהספר- כנראה שגם את הספר הזה אשכח בעוד דקה. חסכו מעצמכם זמן.... המשך לקרוא

ריני

**** יש בספר הזה משהו. לא ממש הצלחתי לפענח מה בדיוק. מצד אחד, יש בו מה "שצריך" - הוא ארסי וחכם וערמומי ונוקב, יש בו אמירות חברתיות והוא הפכפך, מתוחכם מאוד ומשעשע לפרקים, יש בו הומור בריטי שמודע לעצמו ובעזרת הסיכה המיקרוסקופית הזו הוא מפוצץ שוב ושוב את אותו בלון נפוח של חשיבות עצמית, קרתנות, צדקנות ושאר ירקות שמאפיינים את החברה הגבוהה באנגליה. כמו כל 'מקיואן' יש בו אבחנות חדות ודימויים מדוייקים וסופר-מקוריים (אחד מגיבורי הספר שוקל לענג את עצמו בבוקר ומוותר, כי המעשה נראה לו פתאום מיושן ומוזר, כמו שפשוף שני גזרי עץ כדי להדליק אש. בריטי, כתבתי כבר?). מאידך, ה... המשך לקרוא

אלון דה אלפרט

בזמן האחרון גיליתי את הספרייה בבית הספר שלי.זאת אומרת,ידעתי שיש ספרייה,אבל אף פעם לא ידעתי שיש שמה ספרים טובים.תמיד חשבתי שיש שמה רק ספרי עיון מעלי עובש ואבק.בקיצור,לקחתי את הספר הזה. זה לא הספר הראשון של מקיואן שקראתי.קראתי גם את "כפרה" וגם את "אהבה עיקשת".ועכשיו אני יכול להגיד בלי ספק וחשש,שמקיואן כותב בצורה שבלונית לחלוטין.לא הבנתי,אבל באמת שניסיתי להבין,למה הספר הזה,הספר הקצרצר של פחות ממאתיים עמודים,שנראה לי כמו כל ספר אחר של מקיואן,למה הספר הזה זיכה את מקיואן בפרס "בוקר" היוקרתי. סתם עוד ספר של מקיואן.הטוויסטים צפויים,ככה גם הדיאלוגים וכל המח... המשך לקרוא

omers

ספר טוב, נעים לקריאה, לטעמי ארוך קצת אך הסיפור מלא תהפוכות מפתיעות. ... המשך לקרוא

ארד

קטע, הייתי בטוח שקראתי, ועכשיו לפני שהספרים מצאו את מקומם על מדף במשכנם החדש, קצת קשה לי לבחור מה לקרוא (ארגזים אתם יודעים...) אמסטרדם היה למעלה, אמרתי ניחא, קצר ניקרא אותו שוב. התחלתי, וגיליתי שלא קראתי, השאלתי לחברה, וכשהיא החזירה אחרי איזה שנה, הייתי בטוח שקראתי, אז זהו קראתי לראשונה. כיף לקרוא את מקיואן, כי אף שספריו שונים מאוד זה מזה, כך גם סיגנון הכתיבה, דמויותיו לפעמים חולקות קווים דומים, אוטיסיטות מסוימת ומודעות חלקית. אגאויסטיות צדקנית ומודעות מוגבלת להשפעת מעשיהם על הזולת, כך לפחות בסולר, enduring love, וגן הבטון. הגיבורים, עורך של עיתון שתפוצתו יור... המשך לקרוא

קורא כמעט הכול

סיפור רווי יצרי קנאת עבר שקמים לדחיה בעקבות עזבונה של מאהבת משותפת. צילומים מביכים ועצם פרסומם עומד במרכז הספר, אך אין מדובר על צילומים של מי מהניצים, ושני הגיבורים נלחמים על מוסריות הגנת רצונה המשוער של מולי (אשר הסתלקה בטרם עת והשאירה אחריה שובל של "ילדים" החושקים בה ובעצם קרבתה, ולו התיאורטית, גם לאחר מותה..). נחמד, אך לא יותר מכך.. ... המשך לקרוא

ש. בן-אריה

אפשר להבחין בין שני סוגים של מיזנטרופים. מיזנטרופים מהסוג הראשון מעולם לא אהבו בני אדם – כך הם גדלו ומעולם לא חשו אחרת. מיזנטרופים מן הסוג השני הינם אוהבי-אדם מטבעם, אלא שלאחר שנכוו שוב ושוב ע"י הרשעות, הצביעות, הטיפשות והנבזות האנושית שינו את טעמם, ויחסם לאנשים הפך לחשדני, ציני ואף עוין. בניגוד למיזנטרופים מן הסוג הראשון, מיזנטרופים מן הסוג השני אינם טורקים את דלת אהבת-האדם וכאשר הם מופתעים לטובה הם מכירים בכך ואף שמחים על כך. יש לי חיבה למיזנטרופים מן הסוג השני. ומדוע נדרשתי לענייני מיזנטרופיה? משום שאני חושד שאיאן מקיואן הנהדר הוא מיזנטרופ מן הסו... המשך לקרוא

עולם

קודם כל ספר מבריק. ועכשיו, אחרי שאמרתי את זה אני אוסיף שקצת קשה לי עם הספר הזה. בעיקר כי סוף הספר מאוד מאולץ. אני די מסכים עם אחת הביקורות שקראתי עליו, שנראה כאילו מקיואן שירטט לעצמו את התבנית של הספר במדויק, את קוי העלילה העיקריים ובדיוק איך הוא אמור להסתיים כי זה נראה לו גאוני, אבל אז, תוך כדי כתיבה, הדמויות עטו חיים משל עצמם וכשהוא הגיע לסוף הספר - מקיואן נצמד לקו הראשוני ואנס על הספר את הסיום שכבר לא התאים לדמויות כפי שהתפתחו, כך שנשארנו עם מינימום אמינות. ... המשך לקרוא

מיליו

ממש אהבתי את הספר! לדעתי הוא עושה שם שילוב מושלם בין כתיבה מרתקת, מותחת שקשה להניח את הספר, לבין מחשבה פילוסופית על החיים, על חברות, נורמאטיביות ועוד מושגים שביומיום אנחנו בדרך כלל לא עוצרים ושואלים את עצמנו, אלא לוקחים כמובן מאליו. קליל, אך עם זאת אינטיליגנטי- בקיצור מומלץ! ... המשך לקרוא

ריבה

ספר קטן בכל קנה מידה, בודאי במידה הרוחנית. מדובר בעוד ספר מיותר לגמרי של מקיואן, זה שנכתב כדי להרוויח כסף ולהרבות להג מיותר בעולם. בספר זה שני גיבורים ראשיים שיש להם מן המשותף ועוד אחד שאף הוא שותף למה שהם שותפים לו. קלייב לינלי, הקומפוזיטור הנודע, כותב את אחת מיצירותיו הגדולות בדיוק כשמולי, אהובותו משכבר הימים מתה והוא פוגש את חברו ורנון האלידיי, הגיבור השני, בלוויה. גם ורנון היה מאהבה של מולי. ורנון האלידיי הוא עורכו של העיתון דל התפוצה והמשובח ונמצא כרגע בשיא הקריירה העיתונאית שלו. לידיו נופלות תמונות שהיו בידיו של ג´ורג´, בעלה של מולי המנוחה... המשך לקרוא

מורי

ספר לבילוי נעים של ערב. לא ספרות מופת אבל כתוב היטב, זורם ובריטי מה זה בריטי... ... המשך לקרוא

dorit:-)

מפגש בין שני ידידים בהלוויה של ידידה משותפת שלהם ששניהם היו מאהביה . ספר מצוין ... המשך לקרוא

רוני pery