ביקורות ספרים על הספר מוות רך מאוד - [כריכה קשה] - נובלה #
|
אחד הספרים המעולים שקראתי בחיי, וקראתי המון!
ספר המכיל תועפות של תובנות חיים חזקות, כתוב ברגש רב ועדינות נשית וכל זאת תוך עיסוק במוות הנורא שמעבר לדלתה.
ממליצה לקרוא אותו.... המשך לקרוא
4 קוראים אהבו את הביקורתאהבת? 
|
|
|
סימון דה בובואר חובבת כתיבה אוטוביוגרפית, כמו שאמרה באחד מראיונותיה, ואני חובבת את דה-בובואר. אז מכאן והלאה מוזמנים להישאר מי שסבבה להם עם שני אלה :) "מוות רך מאוד" נפתח בשיחת טלפון שמגיעה אל סימון בעודה ברומא ובה מבשר לה שכן בבניין של אמה, פרנסואז, כי לאמה קרתה תאונה והיא נפלה באמבטיה. האם, קרובה לגיל 78 ומתגוררת בפריז. מכאן נפתח מסע ליווי של סימון ואחותה פופט את האם אל מותה (שכן מתגלה בגופה גידול סרטני במעי הדק).
המסע הזה מתכתב לכל אורך הדרך עם היחסים המורכבים ששררו בין סימון לבין אמה בנערותה, זיכרונות ילדות נעימים, מחיר אישי שמקבל גם הדהוד חברתי לכך ש... המשך לקרוא
14 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
הספר הוא סיפורה של בובואר בעודה מלווה את אמה בחודש האחרון לחייה. בובואר הייתה בשנות החמישים שלה בכותבה ספר זה ואמה בת קרוב לשמונים.
כתיבתה של בובואר מהודקת, קולחת ומעניינת גם כשהנושא עליו היא כותבת שנוי במחלוקת ולרבים אין עניין להתמודד איתו.
הספר עם צאתו לאור ב-1964 זכה לביקורות נגד קשות וגם לביקורות חיוביות. בובואר כותבת את סיפורה על כל צדדיו מבלי ליפות, להסתיר או להתמודד עם הדברים הקשים ביותר.
הספר נחשב כפורץ דרך בזמנו כיוון שתיאר בצורה כה חושפנית, עמוקה וללא עיגולי פינות את יחסה של אם לביתה ולהפך.
בובואר מתארת את ימיה האחרונים של אמה ואת הפריד... המשך לקרוא
18 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
"היה לה מוות רך מאוד; מוות של מיוחסת", כך כותבת סימון דה בובואר על פרנסואז, אמה.
בגיל 78 מתגלה סרטן אלים בגופה והיא אושפזת בבית חולים של אנשים שיכולים להרשות לעצמם את הטוב ביותר, רופאים ומתקנים כאחד.
במשך ששה שבועות יושבות סימון ואחותה פופט וסועדות את האם הסובלת, השומרת לרוב על אופטימיות של מחלימים, שהכל יודעים שהיא גוועת. דה בובואר מתארת שבועות אלה, על הרגעים הטובים והפחות טובים, יחד עם זיכרונות העולים וצפים מעברה של משפחת דה בובואר.
סימון דה בובואר כותבת היטב, מתנסחת מדוד ולמרות זאת התחושה היא של ריחוק, חזרתיות ואף ניסיון להתעסק בנושאים כבדי משקל כ... המשך לקרוא
20 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
אביו של בן זוגי חולה בסרטן.
לפני שנה גילו שזה האחרון, לא בזבז זמן מיותר וכבש שטח נרחב מהמעי הגס ועד לכבד. סימן את האזורים הרצויים לו בכתמים לבנים וגרע כ 15 קילו ממשקלו של האיש שהיה הראשון לומר לבנו: ״היא יפה מידי וחכמה מידי, לא היית צריך להעלות את הסטנדרטיים בצורה כל כך קריטית״.
האיש שתמיד רגוע כל כך ושלו ולא צריך לעשות דבר כדי למצוא חן.
באופן טבעי נמשכים אליו נשים וגברים ובעיקר ילדים כי יש בו צוף של מתיקות והוא מספק אותו לסובביו באופן תדיר ונדיר.
״הוד רוממותו״ הסרטן, לא מסופק ממה שהשיג עד כה ולמרות כל טיפולי הכימו הניתנים ישירות לווריד והכדורים בעלי ... המשך לקרוא
35 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
וכך הייה... שמונים וחמש שנות אושר שמהם זכיתי כמספר שנות חיי.
וכך הייה... שלום לך אמא האם באמת זה תם ואת אינך עוד
וכך הייה... שלום לך יקירה אהבתך אינה ככל האהבות .והיום בלעדייך אינו כאתמול שלשום
האם נכון... ואם כן זה קשה לי נורא קשה בלעדייך אני לבד אני גרם קר ובודד בחלל שקט וגדול
האם נכון... שאת איננה את הלכת . נעלמת. איבדתי אותך ולא סתם אובדן .את אובדן מוחשי וכואב
האם נכון... שמה שחשבתי שיקרה אומנם קרה אני כתינוק כי ביום לכתך פחדתי כתינוק כך הרגשתי כך התנהגתי
האם נכון... אולי לא אולי זה רק חלום אולי שזה רק נדמה ורק ביום זה ידעתי שהאמת קשה ..קשה מנשוא
ניסתי לד... המשך לקרוא
65 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
"אוי,היא כותבת כל כך יפה אבל כל כך עצוב!" קוננה הספרנית כשבאתי לקחת את הספר.
לא יצא לי לקרוא עד עכשיו את הספרים של סימון דה בובואר,אז לא ידעתי למה הספרנית מתכוונת.
וכן,זה עצוב.אז תכינו טישו.
סימון דה בובואר חושפת פה את מערכת היחסים שלה עם אמה.מערכת יחסים אמביוולנטית (אוי כמה אני שונא את המילה הזאת).מצד אחד,היא כועסת על אמא שלה שכל הזמן כרתה לה את היצירתיות בצורה ברוטלית.אבל מצד שני,היא יודעת להעריך את ההקרבה שהיא עשתה,שהיא נתנה לעצמה להפוך לאמא ולא יותר,כאילו ויתרה על עצמה ועל האופי שלה והפכה לבעלת תפקיד.
הספר עצמו מדבר על ימי האחרונים של האם.מה שהתח... המשך לקרוא
13 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
כשהתחלתי לקרוא את הספר שיערתי שמדובר בעוד ספר שהולך לבזבז לי זמן יקר.
שאלתי את עצמי, מה לי עכשיו ולסיפור על מוות, לכאורה רגיל, ממחלה שכיחה לצערי. מה כבר יכול לסחוף אותי? מה הסופרת תעשה? תספר לי כמה קשה המחלה ותפעיל את מידת הרחמים שלי?
ולא, זה לא מה שקרה.
סימון מגוללת סיפור של קשר בין אם לביתה, והיא מצליחה לגעת בי ולתפוס בי בדיוק בעמוד ה30, בו אני מתחילה לראות סממנים דומים לקשר שלי עם אימי, שם הצלחתי להתחבר. היא נוגעת בשאלות הכי עמוקות שלי, בפחדים שלי ומציבה אותם מול עיניי בעזרת מילים מדוייקות שמסדרות כל מחשבה מלאת כאוס בראשי.
כשסגרתי את הספר התמלאתי בתח... המשך לקרוא
10 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
לא מזמן קראתי את סיפור חיי נישואיהם של סארטר ובובואר. לא אהבתי את דמותה של בובואר כפי שהשתקפה בספר. לא משום שיפוט ערכי על הזוגיות הפתוחה שלהם, אלא דווקא מהמקום בו היה לה כל כך קשה לקיים את ההסכם, כמה קנאה וכאבי לב עברו עליה. כמה קשה היה לה לקיים את מה שהטיפה לו במציאות חייה. אפשר להבין כמובן שסארטר כישף אותה, קשה להבין, דווקא מפני שזו היא מראשונות הפמיניסטיות, אישה חופשייה ועצמאית כשלעצמה הסכימה לוותר ולהקטין את אישיותה מולו. חשבתי שלא ארצה לקרוא אותה שוב, אך הנה יצא לאור בתרגום מחודש של מיכה פרנקל ספרה " מוות רך מאוד". מיכה פרנקל כבר תרגם את הספר פעם בת... המשך לקרוא
2 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
סיפורה של סימון דה בובאר מאמה, בסיפור פרידה זה יש הרבה מרכיבים המספרים לנו לא רק את החמלה והפרדה מהחיים אלא גם פרידה מהרבה משקעים שחלקם קשורים למערכת היחסים הקודמת בין שני אנשים כל כך שונים הן בדרך חייהם והן בדרך הסתכלותם על החיים ומחויבותם אחד כלפי השני.היפה בספר שהוא דן בהבטי הפרדה השונים מבלי לגלוש לסנטימנטליות סוחטת דמעות דבר שקורה הרבה בסיפורי פרידה ומוות.... המשך לקרוא
7 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
