ביקורות ספרים על הספר דור הפרוזק
|
אני לא יודעת אם אני מחמירה אבל במילה אחת הספר הזה הוא פטפטת.
אליזבת וורצל הייתה כבר במהלך המתרחש בספר עיתונאית מן השורה עם כתבות במגוון עיתונים נחשבים, אז אני לא יכולה להימנע מן המחשבה שהספר הזה הוא כתבה עיתונאית אחת ארוכה במיוחד ועמוסה במיוחד, פחות או יותר בכל מה שעבר לה בראש במהלך הכתיבה, ולדעתי רעיונות מסוימים גם הונחו בספר שוב ושוב, ושוב ושוב.
אין ספק שוורצל יודעת לכתוב ולעיתים הכל אפילו קולח אבל עבורי זו הייתה קריאה עמוסה בדימויים ותחושות, ייתכן שגם כניסיון להמחיש חלק מהתחושה של להיות בסוג הדיכאון המסויים מאוד שעבר עליה. לכל אורך הספר מגולל... המשך לקרוא
8 קוראים אהבו את הביקורתאהבת? 
|
|
|
"אם יש ל'דור הפרוזק' מטרה כלשהי, היא לצאת ולומר שדיכאון קליני הוא בעיה של ממש, בעיה שביכולתה להרוס חיים, שהיא כמעט ניתקה את שלי. שהיא פוגעת בהרבה מאוד אנשים, רבים מהם אנשים חכמים ועמוקים ואיכפתיים, אנשים שלבטח היו יכולים להציל את העולם או לפחות לעשות לו קצת טוב, אנשים ששקועים מדי בייאוש מכדי להתחיל אפילו לשחרר את יכולת נביעת החיים שבתוכם. רציתי מאוד לכתוב ספר שיגרום להרגשה רעה באותה מידה שהדיכאון גורם לה. רציתי להישאר נאמנה לגמרי לחוויית הדיכאון - לדיכאון עצמו ולא להמתקה מתורגמת שלו. רציתי להציג את עצמי בעיצומו של המשבר הזה בדיוק כפי שהייתי: קשה, תובע... המשך לקרוא
16 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
זה כנראה בין הספרים שממש אוהבים-או ממש לא.
במקרה הזה אני בקטגוריה השנייה.
ציפיתי להמון ושמעתי הרבה עליו כיצירת מופת.
די מהר הגעתי לנקודה שתיאורי המחברת המדכאים פשוט לא דיברו אלי יותר.
הנושא לא קל אבל לא זו הבעייה.
לא התחברתי לרוח הדברים של דור ה-X כאן וסגנון הכתיבה בכלל והפסקתי בנקודה מסויימת.
... המשך לקרוא
4 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
את הספר אני מכירה כבר מגיל 19, מעולם לא היה לי את האומץ להתחיל לקרוא אותו מסיבה אחת - אני מאובחנת כמישהי שסובלת ממאניה דיפרסיה ובעבר הציעו לי לא לקרוא את הספר כי זה רק יכניס אותי עוד יותר לדיכאון, אז ויתרתי.
בזמן האחרון ניסיתי לקרוא ספרים קלילים ונחמדים ולא הצלחתי. הקריאה לא זרמה לי. התחלתי לשקוע שוב לדיכאון שלי ולא רציתי להיכנע לזה. אז חיפשתי ספר שיעזור לי לשבור את מחסום הקריאה ואת הדיכאון(כי אין כמו ספר טוב כדי לרומם מצבי רוח) ונזכרתי בספר הזה, שראיתי את הסרט שלו לפני כל כך הרבה זמן ואני זוכרת שנהניתי ממנו. לקחתי את הספר לידיים והתחלתי לקרוא.
רמת ההז... המשך לקרוא
11 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
לא מומלץ לאנשים בעלי נטיה להרס עצמי ודכאונות מרובים,אני חושבת שהוא סתם יגרום להרבה בני נוער ומבוגרים מדוכאים לחשוב שזה הכל בעיה מולדת,כאשר אני מניחה שלרוב מדובר בגישה לא נכונה לחיים והסתכלות על חצי הכוס הריקה בחיים. הספר עצמו דכאוני בצורה מעצבנת בעייני,אבל אני מניחה שכדאי שיהיה ספר שמציג את הבעיה כמו שהיא,מתסכלת ומעצבנת לאדם החולה ולסביבתו.רק בריאות אנשים!... המשך לקרוא
אהבת?
|
|
|
קשה לי להגיד אם אני ממליצה על הספר או מזהירה אתכם מפניו.....
מצד אחד אליזבת(הסופרת וגיבורת הסיפור)מספרת על דיכאונה הקליני בצורה כ"כ...מוחשית שזה מרתק.
מצד שני היא לפעמים מספרת על חוויות שהיא עוברת מהדיכאון הזה ואיך היא פוגעת ונפגעת מכל סובביה בכזאת תדירות,שזה כבר הופך למעיק....
אולי זאת הייתה הכוונה,ובכל זאת....כנראה שצריך הרבה בגרות נפשית כדי לעבור את חווית הקריאה הזאת.
במהלך הקריאה הספר גרם לי להיות עם מצבי רוח קודרים והרגשתי שהספר מכניס אותי לדיכאון....
הייתי עצובה בשביל ליזי(אליזבת)אבל היו פעמים שהרגשתי שהיא מנפחת חלק מבעיותיה.
יכול להיות שזה ... המשך לקרוא
5 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
את ״דור הפרוזק״ יצא בידי לרכוש ממש במקרה, מחנות ספרים יד שניה. לא תיכננתי רכישה זו מכיוון שהספר אף פעם לא ממש עניין או סיקרן אותי, עד לכדי רצון ממשי לקרוא אותו. אך ברגע מסויים התגלגל שמו של הספר במוחי, ועלה בזכרוני. וכך יצא שרכשתי אותו לבסוף באותה החנות. ללא תכנון מוקדם וללא ידיעה של ממש, למה לצפות מעצם קריאתו. הסתכלתי כמובן על אחורי הכריכה והייתה לי אינדיקציה מסויימת על נושא הספר אך לא התעמקתי במחשבות לאן הספר יקח אותי ומה אלמד ממנו.
הספר עוסק במצב נפשי לא פשוט אשר נקרא ״דיכאון קליני״. ואשר איתו מתמודדת הסופרת אשר זהו סיפורה האוטוביוגרפי, המטלטל וה... המשך לקרוא
7 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
דור הפרוזק תמיד יהיה הספר הטוב ביותר שקראתי...הסיפור הזה שינה בי משהו, אני ממש מרגישה שאני לא אותו בן אדם שהייתי לפני שקראתי - עד כדי כך השפיע עליי הספר הזה. בכתיבה כשרונית בצורה בלתי רגילה מתארת אליזבת וורצל את סיפור חייה המאוד מעניין ומעורר השראה. מצאתי את עצמי מרותקת לכל מילה, לכל פיסקה, לא רציתי שייגמר. באופן מפתיע מצאתי המון חיזוקים בסיפור שלה, הזדהתי, התרגשתי, היו רגעים שאפילו רציתי קצת להיות בדיכאון(-:
אם יש ספרים שנשארים איתך זה אחד מהם...דור הפרוזק לנצח... המשך לקרוא
16 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספר חובה. תיאור מדוייק ומדהים של חוויה שכל-כך רבים עברו, עוברים ויעברו.כ-25% מהאוכלוסיה ילקו בדיכאון, ברמה זו אחרת, במהלך חייהם, עוד מאות מיליונים נוטלים פרוזק ודומיו מדי יום. אני קראתי את הספר דווקא בתקופה שבה עברתי חוויות דומות למתואר בו והוא עזר לי בצורה בלתי רגילה! לא מסכימה לחלוטין עם הדעות שהיו פה שהספר איננו לדיכאוניים. נהפוך הוא - כל אדם שחווה דכדוך או דיכאון ברמה זו אחרת, יכול למצוא בספר נחמה גדולה. עבורי הספר היה החבר הטוב ביותר בתקופה קשה (ממנה יצאתי, אגב, בזכות הפרוזק...).
גם מבחינה ספרותית הספר כתוב ברמה גבוהה ושזור פס-קול חיים נפלא, כך שלא מד... המשך לקרוא
8 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
אתם לא חייבים לדעת דבר על פרוזק בכדי לקרוא את הספר המרתק הזה על בחורה שמנסה לנהל את חייה הסוערים, שנדמה שאין בהם משהו יציב יותר מאהבתה למוסיקה. הספר מלא במחשבותיה הקודרות לצד תיאורים נפלאים של מוסיקה. העלילה נקראת בנשימה אחת בזכות היותה אחד התרגומים הנפלאים של אורי לוטן ז"ל, כמה חבל שלא זכינו ממנו לעוד תרגומים כאלה.ממליץ לקרוא את הספר הזה לפני או אחרי הספר "ביום שהמוסיקה מתה" של אופיר טושה גפלה.
... המשך לקרוא
2 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
אם תסתכלו בחוות הדעת כאן באתר, תגלו שהדיעות חלוקות בנוגע לספר הזה: או שהספר גרוע ומעצבן, או שהוא מומלץ (אבל לא לדכאוניים). אז מה כ"כ גרוע בספר, ולמה האמביוולנטיות ביחס אליו?
אליזבת וורצל, המחברת, בילתה שנים רבות מחייה כחולה בדיכאון, ועל כך היא מספרת (בקולה הדכאוני-למדי) לנו, הקוראים. אבל בו-זמנית זהו גם ניסיון לספר ל"אנשים רגילים" (לא-חולים) איך מחלת הדיכאון מרגישה; מה אדם מרגיש כשהוא חולה בה.
קולה של המספרת-הדכאונית נשמע מעצבן, רפטטיבי ומעיק (משהו כמו רע-לי-רע-לי-רע-לי). אבל קולה של המספרת-וורצל הוא קול שמנסה להפריד: "להיות בדיכאון (היא אומרת) באמת מרגיש ככ... המשך לקרוא
5 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספר יפה, מדבר על נושא מאוד חשוב בחי הרבה אנשים. הוא מתואר וכתוב בשפה יפה וברורה ומתמקד בעיקר ברגשות של המחברת, בדרכי התמודדות שלה עם בעיותיה, קצת ארוך וחוזר על עצמו לפעמים אבל לדעתי זה האיפיון של הספר ושל הסיפור עצמו.. מומלץ בעיקר למי שנוטה לדיכדוך ומנסה להבין את המצב יותר טוב (למרות שהספר גם יכול לגרום ליותר דיכאון כי הוא מסתכל למציאות בעיניים ומראה את מה שהמחברת הרגישה- דיכאון.) ומומלץ גם למי ששוקל להתחיל בטיפול תרופתי דומה..... המשך לקרוא
2 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
קודם כל, זה אחד הספרים האהובים והחשובים לי ביותר.
זהו ספר שקשה מאוד להתחבר אליו כשלא נמצאים בנקודה של הבנת הסופרת, לכן רבים לא מוצאים שום דבר בספר. אבל ברגע שאתה נמצא במצב של הבנה/הזדהות עם הסופרת, זה הופך לאחד הספרים הטובים, והעצובים ביותר.
למען האמת, בדרך כלל זה עובד ככה עם כל הספרים - זה רק עניין של הזדהות. אם לא נזדהה אם הגיבור (או דמות כלשהי בספר, או בסרט) יהיה לנו קשה לאהוב את הספר. הזדהות פירושה לא להרגיש ולחוות בדיוק את מה שחווה הגיבור, אלא להבין את נקודת המבט שלו.
זהו ספר מאוד כן ואמיתי. כמישהי שקראה את הספר 3 פעמים ועברה חלקית את מה שעברה הסופרת, ... המשך לקרוא
2 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
קראתי את גור הפרוזק יצאתי מבולבלת ומעט דכאונית לא נהניתי ולא ממליצה!... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
לא התלהבתי מהספר הזה וזאת למרות שהנושא כשלעצמו מעניין אותי.
הבעיה, לדעתי, היא שהמחברת כל כך התרכזה באלמנטים הדיכאוניים בחייה, בתיאורים שדי חוזרים על עצמם סך הכל, של כיצד נראים החיים בתוך ביצת הדיכאון הטובענית שהיא דשדשה בה החל מגיל 12 ועד להמצאת הפרוזאק, שהיא פספסה את עצמה בתור דמות ספרותית מלאה ועגולה, ולכן לא הצלחתי להזדהות איתה עד הסוף. במהלך הקריאה לא יכולתי שלא לתהות איך אנשים בכלל סובלים אותה, למה למישהו, חוץ מלאמא שלה, בכלל איכפת ממנה. היא מתארת את עצמה כגוש טהור ומרוכז של אגוצנטריות עם התקפי קריזה ואינסוף דרישות מהזולת, מבלי לתת לנו איזו שהי... המשך לקרוא
4 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
לא יודעת מה להגיד על הספר. בספר יש 365 עמודים אבל אני מרגישה כאילו זה 500 עמודים.. הנושא מעניין, אבל ספר מאוד מעייף. לפעמים פשוט נמאס לקרוא אותו, וב-20 העמודים האחרונים דילגתי על הרבה קטעים או שקראתי ברפרוף כי קיוויתי שאולי יקרה משהו שונה בסוף. לא ממש אהבתי.(3 כוכבים)... המשך לקרוא
אהבת?
|
|
|
דור הפרוזק הוא סיפור ההתבגרות האוטוביוגרפי של אליזבת וורצל. אליזבת גדלה לתוך משפחה מפורקת עם אב אדיש ואמא חרדתית. הדכאון הקליני מלווה אותה מגיל בית הספר היסודי ועד ללימודיה בהרוורד ועבודתה כעיתונאית. בספרה היא מתארת את תקופות הדכאון שפקדו אותה, כולל מספר נסיונות אובדניים, ומדגישה את חשיבות הטיפול הפסיכולוגי-פסיכיאטרי והמודעות לדכאון כמחלה שניתן לרסנה.
כריכת הספר טוענת פעמיים לדמיון של "דור הפרוזק" לסילביה פלאת'. זאת אולי הסיבה שמיהרתי להוסיף את הספר לרשימת הספרים שאני רוצה לקרוא. כמה חבל שהספר מתהדר בנוצות לא לו, מה גם שהציפור שמאחורי הנוצות ל... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
|
|
ספר נפלא, לא לדיכאוניים ולא בתקופות מעורערות.
הסיפור מוציא ממך רגשות גם מבלי שתהיה בעצמך בדכדוך.
הסיפור מגולל עולם שלם של חיים עם נוגדי דיכאון עד לפרוזאק, כדי לשפר את איכות החיים (או אולי רק לאלחש את הכאב) שכן העידן הנוכחי דוגל במשכחי כל, אם דיכאון, כאב ושאר סימפטומים.... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
סיפור חיים חושפני וחזק.
נקודת מבט עצובה מאוד מתוך הכאב, הבילבול וחוסר האונים שבדיכאון.
אך עם זאת הסופרת כותבת בצורה הומוריסטית וקולחת, כתיבה מיוחדת ועשירה מאוד כך שכמעט אי אפשר להניח את הספר מהיד.
אני אישית לא ישנתי כמה לילות בגללו..
... המשך לקרוא
2 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
קשקוש יומרני שלא אומר כלום על שום דבר. יחי הפוסט מודרניזם... המשך לקרוא
2 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|