ביקורות ספרים על הספר חנינה

הימים האלו קשים. לי אישית קשה יותר להנות מהדברים הפשוטים. אני לחוצה יותר עצבנית יותר וחסרת סבלנות. ובתוך כל הכאוס העצוב והלא ברור הזה נזכרתי בלא מעט המלצות כאן על ספר בשם "חנינה". שסיקרן אותי מאוד. ומה אומר. בלי קלישאות. התחלתי לקרוא בו כאחוזת דיבוק. לקלוט חיים מתוך הכלא בצורה אותנטית ככ (מי אמר "בפנים"?) מבלי לבקר בו אפילו. הרגשתי אסירה של ממש. מהסטרס במעמדות ודרגים מקומיים עד תחושת החוסר אונים וההזנחה הפנימית. לקרוא על הגבר בסיפור,אייל, שנשאר לגדל לבד 2 ילדות קטנות (ומיד בראש הרצתי לעצמי תירוצים שהסיפור לא הגיוני כי עם כזו חוסר הצלחה כבר היו לוקחים ל... המשך לקרוא

ציפור דרור

יש ספרים כאלה, שלא משנה כמה הם ארוכים – 500-550 עמודים, והם יכולים להיות באותה מידה גם 700 ו-800 – זה לא מורגש. אתה מחסל אותם בביסים גדולים. העמודים נהפכים מאליהם. יש משהו בחנינה שהוא פשוט קריא. זו המילה שבה הייתי בוחרת לו הייתי חייבת לצמצם את הסקירה הזו למילה אחת. והבאה בתור – כיפי. ואחר כך – צובט. נעשה את זה בסדר הפוך. *** צובט. בגלל שירה. אני לא בטוחה עד כמה גיבורת הספר אמינה (עוד על כך בהמשך), אבל סיפור החיים שלה מלא ועשיר ואמין כשלעצמו, והיא אישיות מעוררת הזדהות --- לא, לא מעוררת --- היא שולפת הזדהות, בשליק חד של חרב היוצאת מנדן, ... המשך לקרוא

מִשְׁאלת לֵב

סעיף שחייב להיכלל במגילת זכויות הקורא: בבקשה בבקשה שהספר יהיה כמו מגנט שיידבק לי ליד ולא אוכל להניח אותו. אוקיי, חנינה הוא ב-ד-י-ו-ק הספר הזה! ואתם יודעים מה? תכונת המגנט היא רק בונוס. כי הכל בספר הזה כל כך טוב. החל מהעלילה השואבת, דרך הדמויות המדויקות, והכתיבה, כן הכתיבה. איזו כתיבה משובחת לספר ביכורים (!) שהרגיש לי הכי בשל, ואיך עפו להם הדפים, 540 במספר, אבל מי סופר, והייתי מוכנה לעוד כמה. וקסלר כתבה סיפור על משפחה שחייה התנפצו לרסיסים, שהמשפחתיות הופקעה ממנה, שאספה עצמה בינות לשברים, ומכורח הנסיבות המשפחה הזו למדה להתנהל אחרת, ולהלך בזהירות בין הרסיס... המשך לקרוא

dina

ספר מעולה. מותח וקריא. ממש אהבתי. המעבר בין שירה האסירה לבעלה החופשי אייל. ממש מרתקים. פעם שירה עניינה אותי יותר ופעם אייל עניין אותי יותר. הספר מותח ברובו וכיפי לקריאה. אני ממליץ בחום. נדב. ... המשך לקרוא

נדב11381

ספר שלישי בסדרת "ספרי החבורה" שאני קוראת עכשיו, אם כי זו חבורה קצת שונה, לא כזו שקשורה בזכרונות של תיכון כלשהו ולא חבורה שנוצרה תחת אילוץ גיאוגרפי,ועם זאת גם כאן מדובר בחבורה ישראלית מאוד. בשנת 2004 עקב צירוף אירועים שכלל בתוכו פציעה שלי בפיגוע, הריון ובו חשד למום בעובר, וחברה לעבודה שעברה לידה שקטה, התגלגלתי לפורומים באתר תפוז. הכרתי אינטרנט גם קודם, אבל כמשאב לאיסוף מידע ולא כמקום חברתי. הפורומים שאבו אותי, בתקופה מסויימת אפילו ניהלתי שניים מהם, ונתנו מענה לחלל חברתי שבו סביבה פיזית שהתקשתה להתמודד עם הסיבוכים שלי ורק ציפתה להתאוששות מהירה ותפקוד... המשך לקרוא

נצחיה

**** קבלו את זה: שרון ביטון, אם לשלושה ובעלת קייטרינג מתוקים ממודיעין נכנסת לכלא לאחר שירתה למוות בנער שרצח את בנה האוטיסט. מאחור, בדירה במודיעין המנומנמת, נשאר בעלה של שירה, אייל, שמנסה לשווא להתגבר על "החיים עצמם" - הרבדים המורכבים של הטרגדיה המשפחתית, בד בבד עם מאבק על פרנסה וגידול שתי הבנות הנותרות ללא אשתו התקתקנית. זו נקודת הפתיחה המבטיחה של הספר הזה, שזכה עד כה לסופרלטיבים כמעט מקיר לקיר מרוב קוראיו ב"סימניה" וב"עברית". אם תרצו, "כתום זה השחור החדש" באדפטציה ישראלית על סטרואידים. העלילה נפרשת בפני הקורא לסירוגין דרך עיניהם של שני בני הזוג, פ... המשך לקרוא

אלון דה אלפרט

לקח לי מעל חודש לסיים את הספר הזה אבל היה שווה. נכון הוא מעט ארוך מידי... ישנם קטעים שניתן היה לקצר (שלא לומר לוותר לגמרי) אבל בחוויה הכללית שלו מדובר אכן, כפי שכל הביקורות אליו אומרות, בספר מצויין|!!! סיפורה של משפחה שעוברת אסון ומשבר גדול: אם המשפחה נכנסת לכלא והאבא נשאר להתמודד עם המצב החדש בבית, ילדות קטנות ועול כלכלי. הספר מתחיל מרגע כניסת האם למאסר ( ל 15 שנה!) . בתחילת הספר רב הנסתר על הגלוי. למה האמא בכלא? כיצד התרחשו הארועים שהובילו לכך? הפרקים מתחלפים לסירוגין בין שתי נקודות המבט : האבא והאמא. כל פעם דמות המספר מתחלפת בין שניהם ועוד פרטים מתגלים... המשך לקרוא

אוהבת לקרוא

חנינה / מאיה וקסלר אישה נורמטיבית נשלחת לכלא. כתוצאה ישירה של התגובה שלה לחוסר צדק של בתי המשפט. זהו הספר השני שאהבתי שנוגע בנושא הזה. גם ב'אל נקמות' של יניב בן עטר מהשנה האחרונה מדובר על אב, מסתערב לשעבר שיוצא לדרוש צדק לבתו. הדבר מבטא כנראה את הלך הרוח בציבור ואת הפערים ההולכים וגדלים בין המושגים חוק וצדק. קשה להתעלם בשני הספרים מהתחושה כי מערכת המשפט והמשטרה הופכים ללא רלוונטים. שירה מסכמת את זה יפה: "החוקים שאף פעם לא שברתי? שפעם חשבתי שהם כתובים באבן? שמי ששומר על החוק, החוק שומר עליו? הם לא כתובים באבן. הם כתובים בחול. ואם באה רוח חזקה מספיק, ווא... המשך לקרוא

וויליאם מאני

אני קוראת המון. בטקס קבוע. עם כל ארוחה ובסיום הארוחה שוטפת את הקופסה של האוכל, סוגרת את הספר ושבה לענייני. אלא שחנינה הפר את טקס הזה : לראשונה, מצאתי את עצמי מסיימת לאכול, יודעת שהחיים קוראים לי ועדיין, ממשיכה לקרוא עוד עמוד ועוד עמוד ואז לחפש קדימה ספויילרים שיספקו את סקרנותי. כי חנינה הוא ספר בלתי ניתן לעצירה - עשיר, קולח ומותח, בניית הדמויות שלו עשויה ביד אומן ותיאורי הכלא מרתקים. ממליצה בחום... המשך לקרוא

אילת

ראיתי המלצות רבות על הספר הזה בכל מני קבוצות פייסבוק של ספרים, אבל מה שהכי תפס אותי היה פוסט של מישהי שטענה שרוב הביקורות החיוביות שהיא קוראת הן של חברים של הסופרת ושלא יכול להיות שספר ביכורים של סופרת ישראלית יהיו כל-כך משתפכים. אחרי כל הדיבורים על הספר הזה הייתי חייב לקרוא ולהבין על מה המהומה לצד זאת שהספר הוא ספר ארוך מה שמבחינתי הוא בונוס. הספר מספר את סיפורם של שירה ואייל ביטון, זוג בורגני ממודיעין היא קונדיטורית ביתית והוא פורץ מנעולים, נקודת פתיחת הספר היא כניסתה של שירה אל בית הכלא לתקופה ארוכה של 15 שנים. אנחנו לא יודעים למה שירה קיבלה מאסר... המשך לקרוא

On The Road