ביקורות ספרים על הספר גבר נכנס בפרדס

לקרוא אשכול נבו זה כמו לאכול שוקולד, קל וטעים, מספק מלא דופמין, אבל לא מורכב מאוד, או עתיר ערכים תזונתיים. ככה הרגשתי כשקראתי ׳משאלה אחת ימינה׳, וככה גם הרגשתי עכשיו. מצד אחד קראתי אותו ב-3 שעות מקצה לקצה, ומצד שני לא הרגשתי דמויות מורכבות מדי, ביקורת או מסר חדשניים. כמו שוקולד חלב - תמיד כיף וטעים לאכול (במיוחד כשאתה חולה ומחפש קצת חטאים). שלושת הסיפורים של נבו - ואציין לטובה שנכתבו בפורמט של ׳סמי סיפור קצר׳ (פורמט מעולה בעיניי) - היו קולחים, מהירים, מעניינים, דרמטיים וקיטשיים מאוד. כיפיים ונעימים לקריאה, מלאי היסטוריה ותרבות (זה זכור לי לטובה גם במשאל... המשך לקרוא

omer israeli

עוד ספר נעים לקריאה ואיכותי מבית אשכול נבו. לקרוא ספר שלו פשוט מרגיש שאתה בבית :-) קשה קצת להסביר אבל זאת הרגשה מאוד נינוחה. כאילו הוא מכיר אותנו, כותב עלינו... בית. קשה לי למצוא מילה אחרת. גם פה ישנם 3 סיפורים שלא קשורים אחד לשני. לפחות זה רק 3 ולא יותר כמו בספר האחרון שלו שקראתי (לב רעב) ששם מרוב סיפורים היה קשה לספר לתפוס כיוון. הסיפור הראשון והשני מסופרים מנקודת מבט גברית . מצאתי בניהם הרבה נקודות השקה ויש אפילו ריפרור קצר בסיפור השני לסיפור הראשון כך שניתן להבין שהם מתרחשים באותו זמן. בשני הסיפורים הראשונים דמות המספר כאילו נקלעה לסיטואציה הזו... המשך לקרוא

אוהבת לקרוא

ספר נחמד שכתוב טוב ומעניין... המשך לקרוא

רוני pery

הרבה זמן לא נהנתי כל כך מספר. הרבה זמן לא הרגשתי כאילו הספר הזה נכתב כל-כולו בשבילי. מבין רק אותי ואת עולמי. אני ממעט לקרוא ספרות ישראלית, ובטח סופרים צעירים כאשכול נבו. ולכן כשקיבלתי את הספר במתנה, הייתי ספקן. אבל כמו במטה קסם, מרגע שלקחתי אותו לידיי, לא יכולתי להניח אותו. ואני מודה - נהנתי מכל רגע. לא כי הסיפורים קלים, לא כי התוכן שלהם קליל. אלא כי הסיפורים האלה היו מוכרים לי מאד ומרוחקים ממני מאד. מין קסם כזה. הוא יודע לכתוב, אשכול נבו, והוא כתב ספר נהדר לטעמי.... המשך לקרוא

עומר ציוני

ספר ובו שלושה סיפורים (בני כמאה עמ' כל אחד) ובעצם סיפור בשלוש גרסאות. מצאתי בו את אותו הסיפור, סוג של "כיפה אדומה" למבוגרים, כשהזאב והכיפה ושאר המשתתפים ועוד נוספים משתני מין / גיל / סגנון. הסיפור למעשה הוא אותו הסיפור. שלוש פעמים, בשינויים - האנשים שונים, הגילאים אחרים, הסביבה שונה, הקולות אחרים. היער – יער. אנושי או טבעי. וזה מעניין כיצד לקח אשכול נבו סיפור שרקח וסיפר אותו בדרך של תרחישים שונים, כשבשלושת המקרים קווי הדמיון נמצאים בהתחלה, בסוף, אם מחפשים טוב אז גם באמצע. הוא כתב בדברי הסיום שלו "הספר הזה נכתב רובו ככולו בימים של ריחוק חברתי מכאיב ומגבל... המשך לקרוא

אנוק

וואו, מזמן לא קראתי ספר כל כך בינוני. בסדר, אשכול נבו יודע איך לכתוב, אבל זה לא אומר שהכתיבה טובה, כי כשאין בשר לסיפור, כשהוא לא מקורי או לא מספיק מעניין או חוזר על עצמו, אז זה פשוט לא טוב, ולא חשוב בכמה כישרון ניחן הסופר. עצוב לומר אבל מבחינתי הספר הזה פספוס מוחלט, ואני רק שמחה ששמעתי אותו כספר שמע בזמן שעשיתי דברים אחרים, במקום אשכרה לשבת ולקרוא ולבזבז את הזמן שלי.... המשך לקרוא

כרמל

אשכול נבו נמנה עם הסופרים האהובים עלי ובספרייה החדשה שלי יש לו אפילו מדף נפרד (גם למאיה ערד, אקונין וסופרות איטלקיות). הייתי גם במספר מפגשים איתו ונהנתי מכל רגע מהרהיטות, הנעימות ווירטואוזיות מילולית. אי אפשר לחשוד בי בחוסר החיבה לאשכול נבו, אבל מהספר הזה התאכזבתי. לא מכולו, הסיפור הראשון פשוט נפלא, אשכל נבו במיטבו, אך שני האחרים ובעיקר האחרון - חלשים ביותר. מבחינתי הספר היה צריך להקרא "דרך המוות" ולהסתיים בדיוק בעמוד 99. דרך המוות הוא סיפור של עומרי, גבר גרוש שהחליט לנסוע ל"טיול אחרי הצבא" המאוחר לאחר שהתגרש. בבוליביה הרחוקה הוא פוגש זוג צעיר בירח הד... המשך לקרוא

נתי ק.

לא כזה שווה זו הפעם השנייה שאשכול נבו בוחר לפרסם ספר ובו שלושה סיפורים. הפעם בעוכריו - הסיפור הראשון טוב וחבל שנגמר במהרה ופינה מקום לבאים אחריו - כי הם פחות טובים, אולי אף מיותרים. מה גם שהשלישי נושא את שם הספר על גבו. בסדר כזה ... המשך לקרוא

מיקה

הסיפור הראשון נהדר - אילו היה יושב לבדו הייתי נותן 5 כוכבים. כתיבה זורמת, עלילה מפתיעה. לא הנחתי את הספר עד שסיימתי. הסיפור השני גם לא רע - מקבל 4 כוכבים בעיניי. גם כתיבה מעולה. פה ושם יש נקודות עלילתיות שמעט צורמות, אבל מוכן לסלוח, כי בכל זאת סיפור טוב. הסיפור השלישי - שעל שמו קרוי הספר פשוט לא טוב בעייני, אומר אפילו גרוע. שני הסיפורים הראשונים עוסקים בבחירה בין משפחה\אהבה\ילדים לבין מאורעות החיים, והם עושים זאת הייטב. אבל הסיפור השלישי (גם הוא נוגע לנושא הנ"ל) כולו טבול במיסטיקה ואינו מתחבר כלל לשני הסיפורים הראשונים, הכתובים בסגנון ראליסטי. אפילו הקריצ... המשך לקרוא

chaimc

אני לא חובבת ספרות מקור. לא מתחברת לכתיבה ישראלית, לתיאור נופי ישראל או לעלילות שהרקע טומן היסטוריה ישראלית. לפני שאתם מקשרים אותי לBDS חשוב לי לציין שאני ציונית בדמי. נושאת דגל ישראל בגאווה, דומעת בשירת התקווה ומגנה על עמנו בכל פוסט אנטי ציוני. איכשהו, תמיד מרגיש שאני קוראת חומר לבגרות בהיסטוריה או מסמך המתעד את תורות ישראל. כריכת הספר משכה אותי, כמו כן הכותרת. הרגשתי שאני חייבת לקנות אותו וכשהיה אצלי, הרגשתי שאני חייבת לקרוא אותו. צדקתי. את מאה העמודים הראשונים גמעתי בערב חמישי.הפסקתי רק בשביל שיהיה לי מה להמשיך לקרוא בשישי. ואכן כך היה, חזרתי מ... המשך לקרוא

ברברה

שוב, כתמיד, אשכול נבו הצליח לכשף אותי באופן בו הוא מספר סיפור. ושוב, כאילו הדמויות קמות מהדפים, והמילים הופכות לאיברים, והן יושבות מולי ומספרות לי את שעל ליבן, את הכאב הכי סודי שלהן. הגאונות הזו שלו מרגשת אותי בכל ספר מחדש. ברור שממליצה.... המשך לקרוא

שרון

ביום שבת אחד קראתי את כל הספר כמעט ללא הפסקה. אשכול נבו יודע לכתוב סיפור. שלוש עלילות מרתקות ומושכות להמשיך, וזו מעלתו של הספר. הסיפור השלישי, שעל שמו נקרא כל הספר, הוא המוזר, כי יש בו ניחוח קבלי-מיסטי. העובדה שנבו בחר את שמו של הסיפור ושל הספר כולו בציטוט מדוייק מן התלמוד: "ארבעה שנכנסו בפרדס..." ולא כפי שנאמר היום: "נכנסו לפרדס" מלמדת שכוונתו הייתה לקשר את הסיפור האחרון לסיפור התלמודי. אך התעלומה היא: האם גורלו של הגבר היה כגורל ר' עקיבא - יצא בשלום, או בן עזאי - מת, או בן זומא - נפגע או שמא, אלישע בן אבוייה שהתפקר??! זאת, כנראה לא נדע. חלומה של אשתו אולי מרמ... המשך לקרוא

יוסי נינוה

כשנבו נכנס לפרדס האם נבו החליט להתמודד עם טקסט יהודי קלאסי על רבי עקיבא ושלושת חבריו שנכנסו לפרדס -מילת קוד לעיסוקם במיסטיקה קבליסטית בגלגוליה הקדמוניים, באמצעותה הם רחפו למקום מתעתע ואסור ברקיע העליון, שמי שנכנס אליו מת, או שדעתו משתבשת? למען האמת זה נשמע לי מוזר, משום שזכור לי שנבו כתב בספרו המקווה האחרון בסביר, על חילוניות גמורה, אותה ביטאו עולים מברית המועצות, ששוכנו בצפת עיר המקובלים, אך מבחינתם היהדות היא זאת שמנסה לכפות את עצמה עליהם, באמצעות הקמת מקווה בשכונתם שניתפס עבורם כווריאציה לסאונה. מה שהיה נלעג ופתטי באופן שבו הוצגה היהדות. ... המשך לקרוא

רץ

תתפלאו, אבל בארץ שלנו, ארץ ישראל, יש לא מעט מקורות מים. במערב - הים התיכון בצפון מזרח - הכינרת בדרום מזרח - ים המלח בדרום - הים האדום תוסיפו לזה גם אגמים, נחלים, בריכות דגים, בריכות שחייה ופארקי מים... לכן, הייתם מצפים שהספרות הישראלית תהיה כתובה בצורה זורמת. אבל לא, וזו הסיבה שאני לא מרבה לקרוא ספרות ישראלית אלא מתורגמת. ואז בא אשכול נבו, ישראלי שכותב בצורה כה זורמת, כה סוחפת, כה בועטת, כה חודרת ללב של הקורא, כה אנושית, ולמרות זאת (ואולי בגלל זאת) הכתיבה שלו היא גם כל כך כל כך ישראלית! זה אמנם רק הספר השני של נבו בסך הכל שאני קורא (קדם לו 'משאלה אחת ימי... המשך לקרוא

זה שאין לנקוב בשמו

הספר מאגד בתוכו שלושה סיפורים שאינם קשורים אחד לשני, ונעים סביב המוטיב של זוגיות, מערכות יחסים והורות. הסיפור הראשון "דרך המוות" מתייחס למור ורונן, שמבלים בירח דבש בדרום אמריקה. במהלך הטיול הם פוגשים את עומרי הישראלי. לאחר שרונן נרדם מור מגיעה לחדרו של עומרי בלילה. שואלת שאלות ומגוללת מעט על מערכת היחסים שלה ושל רונן. לאחר זמן מה, בעקבות מודעה בעיתון שעומרי נתקל בה, הסתבר שרק מור חזרה ארצה. לאן נעלם רונן? מעת לעת נחשפים בסיפורו של עומרי מעמדו, אהבתו הבלתי נלאית לביתו, ומערכת היחסים שהיו עם אשתו בטרם התגרשו. הסיפור השני מגולל את סיפורו של ד"ר... המשך לקרוא

לי יניני

אקצר ואומר שעם קריאת הספר הזה וזה של נבו שקדם לו נדמה שנגמר לבחור מעיין היצירה. זה כתוב טוב, אבל זה לא זה. שבלוני, לא שלם. קניתי כי... אתם יודעים. סופר שקראת פעם אתה שב וקונה, אבל זה מאכזב. סליחה.... המשך לקרוא

אוהד קורא

עד היום נמנעתי מלקרוא את נבו. אני לא נמנע מספרות מקור, אבל ההתרשמות שלי, כנראה מדברים שקראתי 'על', ביקורות כאלו ואחרות, היתה שמדובר בכתיבה יפה, קולחת, אבל גם שנגועה בלא מעט קיטש. סנטימנטלית כזו. מנומסת, בורגנית ומרופדת. אני אסתכן ואומר יאיר לפידית כזו. כתיבה שלא מתעלמת מבעיות וכאב, אבל לא מספיק מעמיקה בהם, ובמקום זה מסתפקת בליטוף עדין, באיחוי ובהשלמה. כאשר התגלגל לפתחי הספר החדש שלו, ואחרי שקראתי עליו פה ושם, החלטתי שהגיע הזמן לקרוא משהו ממנו. אז ככה. מדובר בספר שמאגד שלוש נובלות, שאין קשר ביניהן, אבל הן מתרחשות באותו זמן ובאותו מקום, עם רפרנסים עדינים ... המשך לקרוא

יוֹסֵף

שלושה סיפורים בספר, לא בהכרח קשורים, כלומר נפרדים לגמרי בנושאם, אבל נקשרים אחרת. בראשון מור ורונן מטיילים בלה-פאס בדרום אמריקה. איכשהו הם נתקלים בעומרי המספר בגוף ראשון את הסיפור. מור חומקת בלילה מחדרה ונכנסת לחדרו של עומרי, הגרוש הטרי בהגדרתו. היא מספרת לו שהיא בירח דבש עם רונן, אתו היא בכלל עוד מהתיכון. זו היכרות ארוכה, אבל רק עכשיו מתגלים בקיעים בהתנהגותו הפרנואידית. למחרת היום מתברר שברכיבה על אופניים, מור אחרי רונן, בדרך המוות, רכיבתו של רונן היתה מפחידה ובסופו של דבר מור יושבת שבעה בישראל, אליה מגיע עומרי. זה לא נגמר טוב מצד התנהגותה של מור ובכ... המשך לקרוא

מורי