ביקורת ספרותית על גבר נכנס בפרדס מאת אשכול נבו
ספר מעולה

---

תתפלאו, אבל בארץ שלנו, ארץ ישראל, יש לא מעט מקורות מים.
במערב - הים התיכון
בצפון מזרח - הכינרת
בדרום מזרח - ים המלח
בדרום - הים האדום
תוסיפו לזה גם אגמים, נחלים, בריכות דגים, בריכות שחייה ופארקי מים...

לכן, הייתם מצפים שהספרות הישראלית תהיה כתובה בצורה זורמת. אבל לא, וזו הסיבה שאני לא מרבה לקרוא ספרות ישראלית אלא מתורגמת.

ואז בא אשכול נבו, ישראלי שכותב בצורה כה זורמת, כה סוחפת, כה בועטת, כה חודרת ללב של הקורא, כה אנושית, ולמרות זאת (ואולי בגלל זאת) הכתיבה שלו היא גם כל כך כל כך ישראלית!

זה אמנם רק הספר השני של נבו בסך הכל שאני קורא (קדם לו 'משאלה אחת ימינה' המצויין) אבל אני מרגיש כאילו קראתי ממנו יותר, כאילו אני מכיר אותו ממש טוב כסופר - ממש כמו שני ישראלים זרים לחלוטין שכלל לא מכירים אחד את השני, שנפגשים בטיול בחו"ל, ומרגישים שהעובדה שעצם היותם ישראלים במדינה זרה, מחברת ביניהם וגורמת להם להרגיש כאילו הם מכירים כבר שנים.

אבל בעצם, הספר בבסיסו לא כל כך ישראלי. כי מה שמתרחש בשלושת סיפוריו, יכול להתרחש בכל מקום: בשנחאי, במוסקבה, במדריד, בלונדון, בלוס אנג'לס. וכן, גם בבישקק, באשגבאט, בגאבורון ובטימבוקטו (ויש מקומות כאלה, אני לא ממציא!), משום שמדובר בסיפורים על מערכות יחסים בין אנשים, וכל איש עם לב, בכל מקום בעולם, יכול להבין את המתואר בהם.

הסיפור הראשון, 'דרך המוות', עוסק בגבר ואישה שיוצאים לטיול ירח דבש בדרום אמריקה. ירח דבש שהולך ומדרדר את מערכת היחסים ביניהם, עד שהגבר מת במהלך שביל הליכה שנקרא דרך המוות. האם התאבד, האם תאונת מסע, האם יש קשר למה שקרה בין בני הזוג, או קשר לגבר הישראלי שפגש אותם בדרך והבחורה מצאה בו נחמה ממערכת היחסים שלה שהולכת ומתדרדרת לה?
זהו סיפור על יחסים בין בני הזוג, על שאלות של מוסר בתוך מערכת יחסים כזו. על הצורך בלהיעטף באדם אחר, ברצון להרגיש נאהב, בללכת אחרי הלב והרגש ולא עם הראש, כי ככה זה לפעמים אהבה. אהבתי אותו מאוד, אולי הוא הסיפור האהוב עליי מבין השלושה (אבל לא בטוח כי כל השלושה מצויינים). גרם לי גם לחשוב על מערכת היחסים שלי עם סקאוט, שכוללת לעיתים קרובות רגעי אהבה ושמחה, ולעיתים גם רגעי ריבים ומשבר - רגעים שיכולים לגרום לנו לפעמים לעשות שטויות ומעשים שנובעים מתיסכול וכעס, מעשים שבאותו רגע נראים לנו הגיוניים מחמת הזעם וברגע שלאחר מכן נראים לנו טיפשיים. נראה לי תמצית הזוגיות, לא?

הסיפור השני, 'היסטוריה משפחתית', מספר על מערכת יחסים בין מתמחה צעירה לרופא מנוסה. הרופא חש כלפי המתמחה רגשות של קירבה אבהית וצורך לגונן עליה, אם כי לעיתים הגבול בין רגש אבהי לרגש של גבר ואישה, נראה מטושטש מאוד, מה שגורם בשלב מסויים לדברים להתמזג, וליצור טעות בהבנה. ואז גם מגיעה תפנית בעלילה, כמו שזרע שמונבט באדמה ואז נוצר צמח כך גם העלילה צומחת לעוד ועוד כיוונים והסתעפויות חדשים.
אהבתי את הסיפור. גרם לי לחשוב שהאהבה לפעמים יכולה להיות לא מוסברת ומעבר לכל היגיון.

הסיפור השלישי, 'גבר נכנס לפרדס', נראה כמו סיפור מתח בלשי - בעל ואישה יוצאים לפרדס, הבעל הולך להשתין ולא חוזר, מזמינים משטרה, מתנהלת חקירה במהלכה אישתו מתבקשת להציג כמה שיותר פרטים עליו ועליה ועל הסובבים שלו כדי לפתור את התעלומה.
אבל בעצם, מרכז הסיפור, כמו שני הסיפורים שקדמו לו, הוא מערכת יחסים. מערכת היחסים בין בני הזוג, הסודות, הבגידות, המשברים שעוברים עלינו בתוכנו ואנחנו לא מספרים לבן או בת הזוג. כמה אנחנו באמת יודעים מה עובר על בני ובנות זוגנו? והאם בסוף הסיפור האישה תדע מה קרה לבעלה באותו יום בפרדס? או שיהיה מבוי סתום בחקירה, וסוף הסיפור של בעלה יהיה סוף סגור, כמו שאר חייו? סיפור חזק ונוגע, עם קורטוב של מתח ותעלומה.

אגב, חייב לציין שהספר הזה הזכיר לי את 'ארבעה אבות' של אמיר זיו. גם כאן וגם שם יש אוסף סיפורים קצרים שעוסקים במערכות יחסים בין אנשים (שם זה בעיקר סביב אבות וילדיהם וכאן זה הכל מהכל), סיפורים שלכאורה לא קשורים אחד לשני, אבל פתאום מוזכר בסיפור אחד איזה משהו קטן ושולי שמתקשר למשהו שאירע בסיפור אחר. למשל, בסיפור השני מוזכרת דרך המוות באיזשהו הקשר, ודרך המוות היא בכלל מרכז הסיפור הראשון, וכך גם היה דבר דומה בארבעה אבות של אמיר זיו.
עם זאת, את הספר הזה אהבתי יותר, בגלל כתיבתו של נבו שאין לה מתחרים לדעתי.

בסיכומו של דבר, ספר מצויין, מלא רגש, כתיבה נוגעת. מעוררת לעיתים הזדהות, וגם חמלה כלפי הדמויות שמאכלסות את הסיפורים. מומלץ בחום! אני מתכבד להיות הראשון שמעניק לו צין של 5 כוכבים, ציון שלדעתי בהחלט מגיע לו!



אסיים בציטוט: "אחר כך רציתי לבוא לשבעה שלה, עם הילד. אבל היה סגר, אתה מבין?"

הספר הזה יצא בחודש האחרון. ככה שסביר להניח שנבו כתב אותו במהלך הסגר הראשון או השני. מכאן מובן למה בחר לעסוק באוסף הסיפורים הזה במערכות יחסים בין אנשים. הקורונה והסגרים הרחיקו וגם חיברו אותנו בו זמנית אחד מהשני. הקורונה גרמה לנו לחשוב מחשבות על בדידות, על קשר, ומכאן צמח הספר הזה.

אולי בכל זאת יצא משהו טוב מהקורונה, וזה הספר הזה...



*** מקדיש את הביקורת לסקאוט, שהביאה לי את הספר, ועד שהכירה לי אותו לא חשבתי לקרוא אותו, והאמת היא שרק אחרי זה גיליתי שמורי כתב ביקורת על הספר הזה, ולמרות שקראתי אותה לפני הוא לא היה זכור לי עד אותו רגע שסיפרה לי עליו.

תודה לך!
מקווה שנבו לא יצטרך לכתוב עלינו סיפור - כלומר שמערכת היחסים שלנו תהיה שגרתית משעממת ולא מעניינת. במילים אחרות, יציבה ורגועה...

» ביקורות נוספות של זה שאין לנקוב בשמו
» ביקורות נוספות על גבר נכנס בפרדס