#
יש סופרים שעוסקים בעימות בין דמויות בלתי אפשריות, לכאורה: זקנים מול צעירים. להט"ב מול שמרנים. הורים מול ילדים. מעניין אותם – ואת קוראיהם, מסתבר – לראות מה יקרה במצבים שהם בלתי אפשריים, לכאורה. והם מספקים הסבר סיפורי שהוא ההיפך ממה שמקובל לחשוב, לכאורה.

הספר הזה שייך חזק לז'אנר. אם חד-הורית מתפרנסת מניקוי בתים של אחרים, מקבלת שיחת טלפון שכולנו כמהים לשכמותה: מישהי הורישה לה בית באיזור נחשק,

ספר נחמד רומן קליל לא מתוחכם נעים לקריאה בימים מסובכים אלה. הסיפור הוא על מגי, אם חד הורית,היורשת בית בו גרה קשישה אדית עם אלצהימר מתפתח. מגי עוברת לגור עם אדית מטפלת בה ומקבלת בתמורה אהבה. היחסים בין השתיים מעלים סיפורי חיים אותם מגי מעלה על הכתב וחושפת את כשרון הכתיבה שלה.

תקופה לחוצה הביאה אותי לבקש לי ספר קליל.
כזה שיחמם את הנשמה ללא חובת השימוש במשאבים קוגניטיביים מרחיקים.
הו אז, נתקלתי ב'לרשת את אידית', שתוך גישוש בין עמודיו, ניתן היה לחוש באותו פוטנציאל חמקמק, של ספר קליל מידות וסיפור.
אלא שכבר בעיצומו של הפרק השני, נאלצתי לתהות האם אני שותפה לירושת אידית (אותה זקנה מרירה שכמו בסרט הוליוודי בסיסי, מתקשה להיפתח) ואם כך, למה לי בכלל?

אז מה היה לנו?
אידית

יייההה עוד ספר נשים, הפעם אמריקאי, חד הורות, דמנציה, לסביאן, בקיצקוצ שלל נושאים מעורבבים פה, וגם זה ספר ממש חמוד כזה עם הוי ואוי וסבבה לגמר, כן נהנתי בעיקר מהאופטימיות, ושזור פה גם יהדות ו אימוץ אז יש מלא עיניין ומתח ועיסוק בספרות מצד הסופרת, אם קוראים את התודות אז בעלה של הסופרת ישראלי לגמרי, יפה לה לו להם לנו, תתהו למה זה חשוב כיוון שזה עדיין ספר אמריקאי מ 2016 ותורגם לעברית רק ב 2020 בעיני זה פ