"נמאס לי ממך לגמרי והחלטתי באופן סופי שאני רוצה להתגרש ממך."

"עקב מצוקה כספית שהחברה נקלעה אליה, צר לי להודיעך שאתה מפוטר."

"הגיעו תוצאות הבדיקות. המקור של כאבי הראש שלך הוא בגידול סרטני אלים וממאיר במוח. נותרו לך חודשים ספורים לחיות, וכל מה שאנו יכולים להציע לך זה טיפול תומך בלבד."

אני אוהב את השגרה. היא נוסכת בי, ולו למראית עין, תחושה שיש לי שליטה על חיי, תחושה של יציבות וביטחון. ברור

ניכר שיותר מתמיד, במאה ה-21, ישנה תחושה שאנחנו נמצאים בחיפוש מתמיד אחר דברים שאינם בהישג ידינו.
עינינו נשואות אל העתיד ואנחנו כל הזמן מתכננים בראשינו מה יהיה, מה נעשה, מה יקרה וכן הלאה..
מנגד, יש את סוג האנשים שתקועים בעברם וחשים תחושת אשמה על הפעולויות שנקטו. מדוע עשיתי כך ולא אחרת?

אני שייכת לשני הסוגים. גם מפחדת מן העתיד, מהלא נודע וגם תקועה בעבר. חשה תחושה מתמדת של הפסד, של החמצה, החמצה ש

גאון מי שהצליח לקחת "מרשם קופת חולים" ל'תעשה ואל תעשה', שידוע לכל ילד - ולמכור אותו בלמעלה מ-11 מיליון עותקים!
אודה, זה הספר היחידי שאני מביא בפניכם, שלא יצא לי לקרוא אותו, וחוות הדעת עליו היא כפי שהתרשמתי מ"התלהבותה" של אשתי, ש"זיקקה" עבורי קטעים נבחרים ושגילתה כושר ספיגה יוצא דופן והצליחה לגמור את הספר במשך שעה שלמה (יותר מדי זמן מבחינתה).
אילו הייתי מנכ"ל חברה המוכרת מוצרים - הייתי חוטף את

את הספר הזה קיבלתי ליום הולדתי החל היום, וכתבתי פה כבר על הספר הקודם (מי הזיז את הגבינה שלי) אבל הספר הזה אפילו יותר מדויק.
חוץ מזה יש כאן ייצוג נשי, אחרי שהספר הקודם עסק בעלילותיהם של שני גמדים ושני עכברים -
את הספר הזה מובילה גמדה בשם תקווה (במלעיל. או כך לפחות דמיינתי)
הספר הזה הוא שונה מהמקובל, גם באורכו וגם בסגנון הכתיבה הלא מתיימר.
לעיתים היו לי תחושות (כמו בספר הקודם שלו) של "מה זה ספר

מכירים את הרגעים האלו שאתם יודעים שצריך לנטוש? שיש ספרים כאלו שעד כמה שהם קצרים לא ניתן לסיים אותם? כזה הוא הספר הזה.
אני בעד ספרי עזרה ועסקים, אבל הספר הזה לא. העלילה כל כך רזה עד שמספיקות כמה שורות לנסות לתאר אותה ולהרוס הכל! הכל מתחיל באיזה יום שמשי בשיקגו, כמה בוגרי מחזור נפגשים ומכאן הכל מתחיל להתייבש: הקורא לא מספיק להתחבר למהלך האירועים וצריך מיד לעבור לסיפור גורף השטרות המתואר מפיו של מיי

הספר הקצרצר והנפלא הזה הוא שכיית חמדה, הוא מספר סיפור חמוד ומקסים על נער שמחפש את המתנה הנפלאה ביותר בעולם ומקבל טיפים מזקן חייכן על הדרך להשיג את המתנה הזו בעצמו.
<mark>ג'ונסון</mark> כותב בצורה נפלאה, הוא מתמצת מסר נפלא וממשיל לו סיפור כדי לתת לקורא את המתנה הנפלאה ביותר בעולם. החיבור של הדמויות האחת עם השנייה, המעבר בין הדורות לאורך הסיפור וההתבגרות והתבונה שדמות הילד - נער - בוגר - זקן מתמלאות בה לאורך דפ

זבל קפיטליסטי למעריצי טייקונים ועושי דברם.לפני 10 שנים כשהאמנתי בכוחה של ההשכלה, הגמישות והקפיצה על הזדמנויות נהניתי מהספר, כיום לאחר ההתפקחות מהטיקונים ,התספורות המהממות,מחירי הדיור וכו... הבנתי שעוד תועמלן מבית מדרשה של איין ראנד עשה עלי סיבוב.

ספרי ה SELF HELP בכל נושא אפשרי הם אחד הדברים שאני אוהב בתרבות האמריקאית. נדמה לי שזה פחות שכיח בנוף הישראלי וההשערה שלי שזה בגלל חוסר כדאיות כלכלית. עד כאן ההקדמה.

הספר היה תמיד בטווח הראייה שלי בחנויות הספרים ולמרות הכותרת שמעוררת סקרנות מסויימת לא נמשכתי לעלעל בו.
את הספר מצאתי ברחוב לא מזמן יחד עם ספרים אחרים שהתייתמו בחטף ואומצו על ידי.

היות ו"הגבינה" האישית שלי נעלמה, החלטתי שיתכן והג

אחד מהספרים הנקראים בחצי שעה עד שעה שאפשר לראות כסיפור חביב עם תובנות או קשקוש בשקל תשעים.
סיפור בתוך סיפור. מייקל הנמצא במקום גרוע בחייו יושב בבית קפה עם אן שנחלצה מתקופה קשה ומספרת לו את הסיפור ששמעה, בתנאי שיעביר הלאה עם התובנות שלו.
צעיר החי כחבריו ומשפחתו בעמק בתחושת חוסר הישגיות חש רצון לחקור את סביבתו למרות עצתם לוותר, טייל לפסגה הסמוכה בה פגש זקן נבון המלמד אותו על מהות החיים. הפסגות ש