ביקורת ספרותית על משפחת רדלי מאת מאט הייג
ספר בסדר

---

השיטפון הגדול בספרי ערפדים, שהניב ספרות ענפה לנוער, סרטים וסדרות, מצביע - מעבר להתעניינות בנושא על מידה של אמונה בכך שלצד המין האנושי מתקיימים יצורים, הנראים כמונו (טוב, הם חיוורים ויפים מאד...), חיים חיים ארוכים (ולא מזדקנים!) ניזונים מדם אנושי והורגים חלק מהקורבנות תוך כדי, וגם הופכים חלק מהאנשים (בד"כ אשה צעירה ויפה שהם מתאהבים בה...) לערפדים. כל זה טוב ויפה, אבל מה קורה כשהם מתבגרים? ממשיכים להתנהג כבני 15 שגילו זה עכשיו את המין?

מאט הייג כתב פארודיה (טוב בחלקו הספר פארודיה) על ערפדים בוגרים שהתברגנו, עברו לפרברים ומגדלים ילדים, משתתפים במועדון קריאה, מבקרים אצל השכנים ושומרים באופן כללי על סודותיהם. הם סובלים מבעיות רגילות של גיל העמידה, מחושים פה ושם, יחסים לא משהו, חוסר ביחסי מין (כאב ראש), ילדים שעוברים קשיים בבית הספר, והמון נושאים שאסור לדבר עליהם.

הספר עוסק גם בנושאים רציניים: האם אפשר להתמיד בחיים שאינם מבטאים כלל את עצמך? וכמה זמן אפשר לשמור סוד, בלי שהוא יהפוך את חייך לגהינום? מה הקשר בין אהבה למחוייבות? ולמין?

הספר נחמד, קריא מאד, מעניין אבל לא החליט מה הוא רוצה להיות כשיהיה גדול: פארודיה, פילוסופיה, מתח, משמשים בו בערבוביה, והקורא מרגיש סחרחורת כשהוא צריך להתאים את עצמו לשינויים שעובר הספר. הסוף ממש מודבק ומלאכותי, ומקלקל את חלקו הראשון, הטוב יותר. אפשר לקרוא אותו בזכות הכתיבה הטובה, ההברקות וההומור אבל לא כדאי להתייחס אליו ברצינות. גם הוא לא עושה זאת.

» ביקורות נוספות של yaelhar
» ביקורות נוספות על משפחת רדלי