נהניתי, אבל הוא היה גרוע.
אני כותבת את הביקורת הזאת עם החיוך הכי רחב ומאופק שיש, כי מצד אחד - אני יודעת שזה לא ספר טוב.
מצד שני, באמת נהניתי ממנו, ולא בקטע של- "הוא טראשי וזה כיף", וגם אפילו לא, "גילטי פלז'ר".
פשוט היו בו אלמנטים מסוימים שנהניתי מהם, ואני די עייפה, אבל אני מקווה שאצליח להביא אותם לידי ביטוי בביקורת הזאת.

ה-100 עמודים הראשונים היו זוועתיים.
זה הספר הראשון שאני קוראת מאת מריא

קראתי כמה מספרי <mark>מריאנה</mark> זאפטה, ולכן בהשוואה לשאר הספרים שקראתי, משהו בספר הזה קצת מבלבל אותי.
נהניתי ממנו, אני אוהבת לקרוא ספר ארוך שממש מכניס אותי לעולם של הדמויות.
עד היום אני זוכרת את "המפתח לליבו" כספר שלא הערכתי אותו ממש, אבל משהו מהעולם הזה שהיא בנתה נשאר אצלי.
כי כשמבלים הרבה שעות עם ספר, לפעמים גם אם אין בו משהו יוצא דופן, יש חוויה זכורה.

אבל כאן, אני לא בטוחה שהזמן שביליתי עם הספר ייחרט

אני תמיד אקרא את הספרים של <mark>מריאנה</mark> זאפאטה.
זה לא כי אני תמיד נהנית מהם מאוד, זה כי מדי פעם פשוט מתחשק לי לקרוא ספרים שלה.
הספרים שלה משאירים טעם אחרי, חלק מהם הרשימו אותי פחות, את "חכו לזה" אני כמעט בכלל לא זוכרת, ולחלק ממש התחברתי משום מה, ואני רוצה לקרוא שוב, כמו "משחק אליפות".
קראתי... חמישה ספרים שלה, זה השישי.
חבל שלא קראתי את "לונה והשקר" לפני, כי מסתבר שזה ספר על החברה הכי טובה של לונה, אבל

לא כתבתי ביקורת הרבה זמן, אז אנחנו הולכים לגלות ביחד אם אני עדיין זוכרת איך עושים את זה.
זה לא מרגיש כמו הזמן הכי הנכון לכתיבת ביקורת, וכבר ניסיתי לעשות את זה קודם וזה ממש לא עבד, אבל אני מבינה שהזמן הכי טוב כבר עבר, כי סיימתי את הספר בשישי לפני כניסת שבת ואנחנו כבר בראשון בבוקר.

ספר חמוד.
באמת ספר חמוד, אין לי שום תלונות, אבל אני יכולה לזהות הרבה דברים שאנשים לא יאהבו בספר הזה.
קודם כל, זה

אז כאילו... אהבתי את זה, אבל לא כמו שציפיתי.
קודם כל, כבר קראתי שני ספרים של זפאטה, וזאת התלונה העיקרית שלי - כשאני קוראת ספר של <mark>מריאנה</mark> זפאטה, אני רוצה שהוא ירגיש כמו ספר של <mark>מריאנה</mark> זפאטה.
אוקיי? הגיוני?

אז מלבד זה, הספר הזה הרגיש כמו רומן רומנטי רגיל, הסמאט בו היה מדהים, והגבר היה רכושני ובעייתי, ואלו דברים שאולי מוצאים חן בעיני הקוראים האחרים ואולי לא.
היה כאן הרבה מלל על להיות כנים עם אנשי

אני לא יודעת למה אני כל כך מאושרת לכתוב עוד ביקורת על ספר של <mark>מריאנה</mark> זפאטה.
הייתי לא במצב רוח טוב עד לפני כמה דקות, אבל אז הלכתי לבדוק כמה דברים על הספרים שלה, ועכשיו אני מוכנה לכתוב ביקורת.
בפנטזיה שלי, הביקורת הזאת יכולה להיות קצרה.

יש לי שני דברים שאני רוצה לכתוב עליהם, הראשון זה כמובן הספר עצמו ודעותיי עליו, והשני זה על הכתיבה והספרים של <mark>מריאנה</mark> זפאטה, שבהחלט יש לי מה להגיד עכשיו כשכבר קראת

ספר נחמד.
לשם שינוי מערכת היחסים בין שני הגיבורים נבנית לאט לאט ואנו עוברים איתם את המסע הזה משניים שלא סובלים אחד את השניה לזוג.
המחברת בנתה פה בהדרגה את הכל והדמויות עגולות כך שעד לאיחוד בסוף אנו מכירים אותם די טוב.

איידן הוא שחקן פוטבול מקצועי. הפוטבול הוא הכל בשבילו. הוא מתאמן ללא הפס3קה, שומר על דיאטה מיוחדת ועסוק רק במשחק כל הזמן.
ונסה היא העוזרת האישית שלו בשנתיים האחרונות. היא מבשלת

ספר מדהים.
את הספר הראשון של <mark>מריאנה</mark> זאפטה שקראתי היה לכבוש את הקיר והוא לא העיף אותי במיוחד אבל נתתי לסופרת עוד צ'אנס והיא לא איכזבה. אם להיות כנה הספר כן איטי, העלילה מתפתחת לאט אבל זה היה הגורם שגרם לי לאהוב כל כך את הספר. הדמויות נבנו לכל אורך הסיפור וגרמו לכימיה בין הדמויות להיות מורגשת יותר. נהנתי מאוד לקרוא את הספר ואני שוב ושוב חוזרת עליו.
אז לסיכום, ממליצה בחום.

מצחיק, רומנטי, קליל, מרגש, אופטימי ועכשווי.
לטעמי היה איטי ומרוח מדי בשביל סוף צפוי, אך הכתיבה כל כך טובה שהיא מכפרת על כך. לא ניתן להפסיק לקרוא, הקריאה זורמת מהעמוד הראשון.
אהבתי שאין בו פוליטיקלי קורקט, אם כבר להיפך, הסופרת משתמשת בנושאים כמו גזענות ודעות קדומות לטובה.
פשוט ואותנטי. רעיון מקסים ודמויות מקסימות אף יותר.


מומלץ לקריאה לאנשים עם פנאי וסבלנות.