“אז כאילו... אהבתי את זה, אבל לא כמו שציפיתי.
קודם כל, כבר קראתי שני ספרים של זפאטה, וזאת התלונה העיקרית שלי - כשאני קוראת ספר של מריאנה זפאטה, אני רוצה שהוא ירגיש כמו ספר של מריאנה זפאטה.
אוקיי? הגיוני?

אז מלבד זה, הספר הזה הרגיש כמו רומן רומנטי רגיל, הסמאט בו היה מדהים, והגבר היה רכושני ובעייתי, ואלו דברים שאולי מוצאים חן בעיני הקוראים האחרים ואולי לא.
היה כאן הרבה מלל על להיות כנים עם אנשים, והייתה הרבה דאגה לדמות הראשית שלנו מצד הסביבה שלפעמים הרגישה לי קצת מוגזמת.
טוב, היא אכן צעירה, ועברה הרבה בחיים כולל מחלה, אז רק בגלל הדברים האלו אני יכולה להבין את למה כולם כל כך דואגים לה.

זה לא בדיוק ספר קליל ומצחיק.
למרות שהקריאה בו קלה, והתרגום שלו סבבה, זה פשוט לא הרגיש שיש כאן הרבה עבורי.
כאילו - מלבד הסמאט.
הסמאט היה מדהים, כאילו, אני לא רוצה לפרט יותר מדי, אבל הסמאט ללא ספק היה בכמות רגילה לרומנים רגילים, והיו בו כמה דברים מעניינים שאני לא רוצה לפרט עליהם כדי לא להרוס.

העניין הוא שאני לא באמת מבינה את החיבור בין הדמויות, ולדעתי גם לוקח זמן לחבב את דקס, וכשאייריס לא מחבבת אותו אני יכולה די להבין אותה, כי הוא די אידיוט ודוחה לפעמים, בעיקר כשהוא קורא לה בייב כשהם בקושי קרובים.
בפעם הראשונה שהוא קרא לה בייב, אני בכלל לא תיארתי לעצמי שהוא פונה אליה, כי זה היה כל כך אאוט אוף נואר.
והוא קורא לה בייב לאורך כל הספר, ואני יודעת שיש מישהי איפשהו בעולם שלא תעריך את זה. (אני לא אחת מהן, אני אוהבת את זה. זה קצת גנגסטרי וגורם לי להרגיש כמו חתיכת בשר, אבל בקטע טוב. "בייב", כשזה בא מגנגסטר אמיתי, זה די עובד.)

יכולתי להבין את המשיכה המינית, יכולתי לצחוק מהבדיחות, אבל משהו בהתחלה של הקשר שלהם פשוט לא ממש הסתדר לי, ויכולתי לזהות חיבור וחיבה רק אחרי שהם "עשו" את זה.
זה פשוט הרגיש... מבלבל.
רק קצת, טיפונת.

העלילה גם לא ממש מצאה חן בעיניי, ולא הרגשתי שהיו כאן מספיק פרטים או סצנות מיוחדת כדי שאני אזכור את הספר הזה כיותר מסתם הספר של זפאטה שבו יש יותר סמאט, פירסינג במקומות אינטימיים וקעקועים.
אז בקצרה, יש כמה דברים שלא ממש ישבו לי כמו שצריך, היו אפילו קונפליקטים שלא הבנתי למה הם בכלל בעיה.
אהבתי את הרכושנות של דקס, אבל זאת אני, אני אוהבת שיט כזה, ואני די בטוחה שיש בחורות שלא יבחרו לקרוא את הספר הזה בשביל סמאט טוב, קצת פשע, וגיבור מקועקע וחמום מוח.

יש לי שלושה אחים, שלושתם הסתבכו עם החוק באיזשהו שלב בצורה כזאת או אחרת, אז לקרוא על הרגעים האלו שבהם אירייס מפחדת שדקס יעשה משהו שיכניס אותו לכלא - לא היה עניין זר עבורי, הבנתי את הפחד שלה.
אז יכולתי לסבול רגעים כאלו, של אווירה אלימה וסכנה, אבל אני לא בטוחה שזה מה שאחרות מחפשות אז אני רק מזהירה.
אולי הייתי נהנית ממנו יותר אם הייתי יודעת שהוא יהיה קצת יותר אפל עם הרבה אנרגיה גברית.

לסיכום, לא ספר עם נושאים קלילים, אבל קל לקריאה, קצת ארוך אבל לא סלואו ברן.
אני לא חושבת שזה ספר שטוב לקרוא בישיבה אחת, נראה לי שהייתה לי חוויה שונה איתו אם הייתי חייבת לקרוא אותו ביום אחד, נראה לי שהוא קצת כבד מדי או שאין בו מספיק מתח מהסוג הכיפי כדי ליהנות ממנו ככה, בישיבה אחת.

עכשיו נזכרתי שלא הסברתי בכלל על מה הספר, אבל זה כי זה כתוב בתקציר וזה לא באמת מעניין אותי משום מה להסביר.
אז יש לנו את אייריס, שמוצאת את עצמה מובטלת ונוסעת לגור עם אחיה החורג, סוני, שהוא חבר במועדון אופנועים כמו אביה, שנטש אותה.
סוני מסדר לה עבודה במכון הקעקועים של דקס, דקס די אידיוט מההתחלה, אבל איכשהו אייריס שורדת אותו ומתחברת עם שאר המקעקעים במכון, וזה הסיפור עד שהעניינים מתחילים להסתבך.”