“אני אוהבת סיפורים על בנייני דירות. כי זה לא רק דירות בעלות ארבע קירות. כל דירה היא כמו קופסת זיכרונות. היא אוצרת בתוכה חיים שלמים, והרבה פרטים. בסופו של דבר כל דירה זה סיפור על משפחה. על אנשים שפעם גרו בה, העבירו חיים שלמים, וגם אם חלקם כבר לא גרים שם - תמיד אדם משאיר משהו מעצמו. גם אם הקירות הם דבר יציב וקבוע, מה שמתחולל ביניהם הוא דינמי ומשתנה. אופי הדיירים, קצב החיים. בניין דירות בין שלוש ה”

“יש לי קושי עם ספרות ישראלית מודרנית. כמעט תמיד יש את ההרגשה על איזה סופר מזדקן שיושב לו בדירה הקטנה שלו בחדר מעומעם, ומשרטט לו בקווי מתאר עלילה מדכאת על דמויות חסרות אופי. לפעמים צפה אצלו השתפכות נוסטלגית על העבר. וואו, איך היה אז מאושר כשסבא וסבתא רעו שם עזים בשלג בהרי הקרפטים! כמה חבל שהדור הפקקטה שלנו חושב רק על הייטק ואיך לעשות אקזיט, טפו. הסיפור שלפנינו לא יוצא דופן. ואולי בכל זאת כן, אחרת”

“השכנים החדשים של רעיה טילינגר הוא הספר המשובח השני שאני קוראת בהוצאת התחנה . ספר ארצישראלי בו מצאתי הכל מהכל פרוזה של מתח ישראלי הומור ,יופי והמון מחשבה . אומרים שמשפחה לא בוחרים האם ניתן לומר על אותו משקל כך גם על שכנים ? .... ומה אתם אומרים על השכן המרחרח שמחליט על כל דבר ותמיד רוצה לדעת הכל ?... בבניין אחד לו שלוש קומות על ראש הר הכרמל המוקף בחורשות בו גרים דיירים ותיקים שרכשו את די”

“אם קרה לכם כי לקחתם ספר של סופר או סופרת לא מוכרים, כשרק הכריכה האחורית מבטיחה משהו עמום אבל מסקרן, גם ההתחלה מקשה על העניין, והנה מן העמוד העשירי והלאה אתם נכנסים למערבולת של אירועים שמכריחים אותכם לנקוט עמדה למי לתת את רגשותיכם, אתם צוללים בקריאה עד הסוף האלגנטי, לא מתחכם ונבון. הרי ספר זה שיעשה לכם זאת, לאלו שלא חוו זאת, אתם מוזמנים לקרוא ספר זה. הסיפור מדבר על ילד ואמו שעלו מגרמניה אחרי מלחמ”

“אני אוהבת סיפורים על בנייני דירות. כי זה לא רק דירות בעלות ארבע קירות. כל דירה היא כמו קופסת זיכרונות. היא אוצרת בתוכה חיים שלמים, והרבה פרטים. בסופו של דבר כל דירה זה סיפור על משפחה. על אנשים שפעם גרו בה, העבירו חיים שלמים, וגם אם חלקם כבר לא גרים שם - תמיד אדם משאיר משהו מעצמו. גם אם הקירות הם דבר יציב וקבוע, מה שמתחולל ביניהם הוא דינמי ומשתנה. אופי הדיירים, קצב החיים. בניין דירות בין שלוש ה”

“יש לי קושי עם ספרות ישראלית מודרנית. כמעט תמיד יש את ההרגשה על איזה סופר מזדקן שיושב לו בדירה הקטנה שלו בחדר מעומעם, ומשרטט לו בקווי מתאר עלילה מדכאת על דמויות חסרות אופי. לפעמים צפה אצלו השתפכות נוסטלגית על העבר. וואו, איך היה אז מאושר כשסבא וסבתא רעו שם עזים בשלג בהרי הקרפטים! כמה חבל שהדור הפקקטה שלנו חושב רק על הייטק ואיך לעשות אקזיט, טפו. הסיפור שלפנינו לא יוצא דופן. ואולי בכל זאת כן, אחרת”

“השכנים החדשים של רעיה טילינגר הוא הספר המשובח השני שאני קוראת בהוצאת התחנה . ספר ארצישראלי בו מצאתי הכל מהכל פרוזה של מתח ישראלי הומור ,יופי והמון מחשבה . אומרים שמשפחה לא בוחרים האם ניתן לומר על אותו משקל כך גם על שכנים ? .... ומה אתם אומרים על השכן המרחרח שמחליט על כל דבר ותמיד רוצה לדעת הכל ?... בבניין אחד לו שלוש קומות על ראש הר הכרמל המוקף בחורשות בו גרים דיירים ותיקים שרכשו את די”

“אם קרה לכם כי לקחתם ספר של סופר או סופרת לא מוכרים, כשרק הכריכה האחורית מבטיחה משהו עמום אבל מסקרן, גם ההתחלה מקשה על העניין, והנה מן העמוד העשירי והלאה אתם נכנסים למערבולת של אירועים שמכריחים אותכם לנקוט עמדה למי לתת את רגשותיכם, אתם צוללים בקריאה עד הסוף האלגנטי, לא מתחכם ונבון. הרי ספר זה שיעשה לכם זאת, לאלו שלא חוו זאת, אתם מוזמנים לקרוא ספר זה. הסיפור מדבר על ילד ואמו שעלו מגרמניה אחרי מלחמ”