“יצחק לאור ידוע מזה שנים כאחת הדמויות הבולטות בעולם הספרותי והתרבותי שלנו; גם כסופר
וגם כמשורר וכאיש רוח ועיתונאי כמובן! הוא גם היה ידוע תמיד בדעות המאוד שמאליות שלו. הוא תמיד היה כל-כך מפורסם, עד שבעצם מעולם לא שאלתי את עצמי מה קראתי משלו. ובכן קראתי אמנם ספרי שירה שלו שאכן היו טובים, אבל פרוזה שלו מעולם לא יצא לי לקרוא. וכך שמחתי למצוא ספר סיפורים ישן שלו שהוא מן הסתם, הספר הראשון שכתב בפרוזה. אני מוכרח לומר שדי התאכזבתי ממנו. קודם כל רמת הסיפורים איננה אחידה אמנם חלקם די טובים בייחוד אלה מהם שעוסקים בהווי של מושבה או עיר קטנה ואכן כשקראתי את הביוגרפיה שלו נוכחתי לדעת שאת ילדותו הוא אכן עשה במושבה ותיקה ומנומנמת (פרדס חנה) וגם בהם די הופתעתי לראות שהוא מציג את דמויותיו באור גרוטסקי ופתטי במין התנשאות שהוא איננו טורח להסתיר...
אבל סיפורים אחרים אינם מעניינים מספיק ואף ממש משעממים. אינני יודע מה הסיבה אולי מדובר פה ב"התיישנות החומר" אולי הם אינם רלוונטיים יותר לימינו. (אל נשכח שהספר פורסם ב-1981 בישראל שהייתה שונה לחלוטין מכל הבחינות...) למשל באחד הסיפורים מסופר לנו על מזכיר "הפועל" שמונה לתפקידו על ידי קומבינה מסוימת כשעבר ממפלגת פועלים קטנה למפלגת הפועלים השלטת עם כל התככים הקטנים הנלווים לכך... כבר שנים רבות שמפא"י והמערך אינם בשלטון ובכלל, הדיבור היום על "פועלים יהודיים" מעורר היום גיחוך... אני שואל את עצמי האם בחור צעיר שקורא סיפור כזה יבין בכלל על מה מדובר כאן? בנוסף לכך הדיאלוגים כמעט שאינם קיימים כאן; לאור הוא כותב בשיטת "יודע כל" ולפעמים יש גם בעיה עם הסגנון שהוא נסחף איתו בתיאוריו וכשהוא מזכיר דמות משנית לגמרי בסיפור, הוא מכניס פתאום דברים שקרו לה כשאין בכך שום צורך, כי אין להם כל קשר לעלילה... ואולי זה רק אני. אבל אפשר לומר שלמרות שאני בדרך כלל "קורא הכל", לקח לי זמן רב לקרוא את ספר הסיפורים הישן הזה. מבחינתי זה אומר שאני לא ממש מתלהב מהספר הזה למרות שקראתי את כולו (וזה דווקא סימן-טוב). בקיצור למרות שפה ושם יש בהחלט ניצוצות של עניין, התוצאה הסופית היא "ככה ככה"...”