ביקורת ספרותית על ליאורה מאת רעיה טילינגר
ספר טוב

---

אם קרה לכם כי לקחתם ספר של סופר או סופרת לא מוכרים, כשרק הכריכה האחורית מבטיחה משהו עמום אבל מסקרן, גם ההתחלה מקשה על העניין, והנה מן העמוד העשירי והלאה אתם נכנסים למערבולת של אירועים שמכריחים אותכם לנקוט עמדה למי לתת את רגשותיכם, אתם צוללים בקריאה עד הסוף האלגנטי, לא מתחכם ונבון. הרי ספר זה שיעשה לכם זאת, לאלו שלא חוו זאת, אתם מוזמנים לקרוא ספר זה.
הסיפור מדבר על ילד ואמו שעלו מגרמניה אחרי מלחמת העולם השנייה לשכונה של ותיקים, והם חווים ניכור ואפילו איבה החל מגן הילדים וכלה בסביבתם. "הממסד השכונתי, חברי", המלוכד דוחה אותם.
הסיפור מתמקד בשישה ילדים ותיקים ו.."אדם", הילד השביעי. הדחייה אותו, מולידה טרגדיה של תגובות בעלות זיכרון ארוך מאוד, ממש כמו כמו טרגדיה יוונית.
לא אמשיך בפרישת העלילה כי אקח מכם את חווית הגילוי ועולם הרגשות שהספר מעלה.
יתרונותיו של הספר הן מספר עמודים מצומצם שמצליח להפתיע ולהשאיר מתח לכל אורכו, כמו הכתיבה הקולחת והשוטפת של רעיה טילינגר, הסופרת שמצליחה לחדור לנפשות הגיבורים ומציגה את גרעיני המשפחה ו..מה שאנחנו קראנו בעבר .. החבר'ה.
אותו גרעין של ילדי גן ממשיך את הקשרים לא רק במפגשים חברתיים, אלא גם בעזרה לנזקקים מביניהם, ואפילו עד כדי חדירה להחלטות של הפרט. זאת בשם "ערכים" שהקבוצה החליטה שהם חשובים. הדבר מזכיר קיבוצים בימיהם הרעים, (מבחינה זאת), ובמידה מסוימת תנועות נוער, ובמיוחד הסוציאליסטיות שבהן, אפשר לצרף חברות דתיות ובעיקר חרדיות לרשימה.
האמת, התופעה הזאת לא נעלמה , אלא קבלה עידון בימינו. אנחנו קוראים לזה "קשרים, מינגלינג, רשתות חברתיות ועוד ביטויים מכובסים כאלו, בהם פותרים בעיות בקריצה והבנה, כמו קבלת אהדה ועדיפות מודעת או תת מודעת לפי הצורך.
יש עוד הרבה אספקטים שהספר מעלה. אני מניח כי לקוראים אחרים היבטים אלו יעוררו הד חזק יותר.
בכל מקרה ספר שווה קריאה.

» ביקורות נוספות של אורי רעננה
» ביקורות נוספות על ליאורה