<mark>מירב הלפרין</mark>, אפשר להיות חברה שלך?

"מירב כותבת מצחיק", ככה קראתי באיזה דיון בפייסבוק של מישהי שביקשה המלצה לכתיבה מצחיקה. מצחיק זה מתאים לי עכשיו, חשבתי לעצמי. אני אחרי תקופה קשה, ותכף אני טסה לחו"ל ואהיה זקוקה לספר טיסה חביב.

הסיפור עוקב אחר אישה בת 45, גרושה טרייה שבעלה החנון שמעולם לא חשדה בו בדבר, מחליט יום אחד לבגוד בה עם טבעונית הזויה שמייצגת את ההפך הגמור ממנה. כעת היא תקועה לבדה עם

"ספר נחיתה", כך קראתי לספר הזה בביקורת הקודמת שלי. אז כן, זה בהחלט היה ספר שנתן לי חתיכת נחיתה, נחיתה למציאות.

בשבוע שעבר העליתי את הביקורת על הספר הראשון של <mark>מירב הלפרין</mark>, ספר ששימש לי כספר טיסה חביב ותו לא. את ספר ההמשך חשבתי שאקרא כ"ספר נחיתה" שיהיה כנראה חביב לא פחות ויחזיר אותי לארץ מפראג היפה בהדרגה ובקלילות.

<mark>מירב הלפרין</mark> הפתיעה אותי בצורה שלא חשבתי שתקרה. הספר הזה כתוב בשנינות עצומה, ב

-אתם מותשים?
-אין לכם מצב רוח?
-אולי עייפים מההכנות לראש השנה?
אם התשובה היא:
"כן"
לכו על הספר הזה.

הספר הנוכחי הוא המשכו של הספר הראשון "בעלי לא בבית". אני מצאתי אותו יותר בשל, מהיר, קצבי, עצבני, מרושע, ארסי ובשתי מילים: "סטנד אפ קומדי".

להזכירכם, ב"בעלי לא בבית" היא פגשה את אביב שהבטיח לה פרק ב' מושלם, אך ציפיות יש רק לכריות... למרבה הצער, אביב החליט לשוב לזרועותיה של גרושתו. הי

אני עומדת לכתוב דיס-המלצה קשה!
רציתי ספר לצחוק איתו בקול, אבל מה שקרה בפועל זה שגיחכתי, אולי, במקומות ספורים וגם זה בלב. כל הספר כאילו קליל אבל הוא לא! <mark>מירב הלפרין</mark> כל כך מתאמצת להשמע לא מתאמצת. הכל כביכול מושחז, אבל בעצם חוזר על עצמו ורדוד באופן שלא קראתי כבר המון זמן! מה, אם היא תכתוב "סקס" חמש פעמים בעמוד זה יגרום לי לחשוב שהיא קלילה ומגניבה? אם היא תתאר את בגדי גוצ'י ופראדה זה יעניק לדמות יוק

מכירים את זה שלפעמים בא לכם לקרוא ספר בידיעה ברורה שהוא בעיקר כלום ושום דבר, ושאם תכתבו עליו ביקורת היא תהיה מכסחת להפליא? אז הספר הזה.
אני מאוד אוהב ספרי טיסה, אפילו שהפעם האחרונה שטסתי לאנשהו היתה ממש מזמן, כי הם נותנים לי שעתיים-שלוש של ניקוי ראש. ולמרות שאת בעלי לא בבית לא אהבתי, והייתי צריך להחזיר את הספר הזה לידידה שהביאה לי אותו, לא עמדתי בפיתוי וקראתי.
<mark>מירב הלפרין</mark> מאוד מנסה להיות עירית

אולי חיפשתי יותר מדי, אבל לצערי 'מה יש לאהוב בדורון', לא סיפק את הקסם המצחקק שסיפקו ספריה הקודמים של <mark>מירב הלפרין</mark> (שגם ביניהם, לטעמי, קיים הבדל ניכר).

ואפילו שברמת העלילה, הוא עמוק יותר מקודמיו ומצויד בעלילה קיצבית, הוא חסך ממני את הצחוק המתבקש לו חיכיתי כל כך.
העובדה שהכתיבה עמוסה בעברית עכשיוית וטובה, הייתה אמנם נקודת אור, אבל לא הצליחה, לעורר בי עניין מספק.

איך זה קרה לנו?
מהרגע הראשון

אם אתם בתקופה קצת פחות מחוייכת עכשיו- אז הספר בשבילכם.

הפרוזה הזו אינה מתיימרת להיות יצירה ספרותית. אני הייתי אומרת עליה שהיא אוסף של מילים שנערמו למשפטים ופרקים קצרים משעשעים, שנונים ונוקבים שכתובים בגוף ראשון.

אז על מה מדובר?

עורכת דין קריירסיטית ו"בלי שם" בשנות הארבעים, פלוס שני ילדים (מיכאלה ועומר) שננטשה על ידי בעלה-עמנואל, לטובת דינה הטבעונית-אורגנית, מבוגרת בכמה שנים מעמנואל, ועטו

https://wp.me/p4kTCp-3wp

השבוע שידר "ערוץ 10" את הסרט "הסיירת" שעשו הפרשן הצבאי אלון בן דוד והבמאית ציפי ביידר, אודות סיירת גולני, אחת הסיירות הוותיקות בצה"ל, ובוודאי שאחת מהיחידות שעיצבו את רוח הלחימה והסטנדרטים שלו. במקביל יצא אודתיה גם הספר, "טורפי הלילה" מאת <mark>מירב הלפרין</mark> (הוצאת ידיעות ספרים, 2018). המחברת תחקרה רבים מהמפקדים והלוחמים בסיירת, וסיפרה את סיפורה מראשיתה, כמחלקת הקומנדו בפיקוד רפ

עורכת דין בת 45 ללא שם, גרושה טרייה אשר נעזבה על ידי בעלה לטובת מישהי מבוגרת ממנה, אשת טבע שכזו וההיפך הגמור מהמספרת שלנו – העובדה הזו כביכול ממוטטת את עולמה ומנחיתה עליה חוסר ודאות אחד גדול לגבי עתידה. גיבורתנו היא אישה נאה, מצליחה, בעלת שני ילדים מופרעים במיוחד ואמא שחקנית תאטרון מוכרת – עם כל אלה היא אחת הנשים היותר נוירוטיות ומופרעות שניתן להכיר.

במקטעים קצרים וקולחים היא מספרת לנו אודותיה