ביקורת ספרותית על המשכונאי מאת אדוארד לואיס וולנט
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שני, 31 בדצמבר, 2018
ע"י yaelhar


#
הספר הזה יצא לאור בשנת 1961, 16 שנה אחרי סיום מלחמת העולם השנייה. אני מציינת את הפרט הזה כי בניגוד לימינו – כשכל מי שרוצה לכתוב סיפור מרגש כותב על "השואה" עליה למד בשיעורי היסטוריה בתיכון, או השתתף בביקור במחנות בפולין (אם הוא ישראלי) או שקרא קצת חומר על השואה והחליט לשבץ אותה באיזה סיפור המטייל בין זמנים שונים (אם הוא לא ישראלי) ויש היום "ספרי שואה" בניחוח רומנטי, בסגנון ספרי מתח, מפי בעלי-חיים, כרומן היסטורי כאילו - מבחר שלם. הספר הזה נראה כפרי היכרות עם ניצולי שואה "טריים". אנשים שסיוטיהם בונים להם יקום מקביל. הם אמנם חיים באמריקה ודוברים אנגלית, אך חייהם מתקיימים בעולם בו רסיסי שפות – אידיש, פולנית, גרמנית – עוכרים את שנתם ואת שלוותם.

סול נצרמן היה בתופת ושרד אותה. לכאורה. הוא חי באמריקה, בבית עם אחותו ומשפחתה, אותם הוא מפרנס. הוא מנהל בית עבוט בהארלם, חי על רסיסי אומללות של אנשים הממשכנים את חייהם העלובים כדי לשרוד. למעשה הוא חי על אתנן של פושע המשלם לו שכר יפה כדי שילבין עבורו כספים ממוצא מפוקפק. הוא קשיש (בסיפור הוא בן 45...) כבר ראה את כל הרוע האנושי בברגן בלזן, שם איבד את כל מה שאפשר לאבד – אשתו וילדיו, ולא כדרך הטבע. סבלו, הוא מרגיש, הקנה לו זכות להיות שווה-נפש לייסורים של אנשים אחרים. הוא נמצא בחנות מבוקר עד ערב, גורר את עצמו "הביתה", לא מעורב בחייהם הקטנוניים של "בני משפחתו" העלובים שהוא בז להם מעומק ליבו תוך שהוא מממן את צורכיהם. הוא נופל לתוך שינה בה החלומות אינם מאפשרים לו מנוחה, וחוזר חלילה, עוד יום ועוד יום.

וולנט מאפיין דמויות באופן נפלא: את לקוחות בית העבוט המרודים, הממשכנים חפצים שניקנו ביוקר תמורת פרוטות אותם יבזבזו על הישרדות לעוד מספר ימים. את העוזר הצעיר שיש לו תקוות גדולות לעתיד. את אחותו של סול המוקסמת מ"אמריקאיות" ורוצה חיים אחרים. את גיסו ההיפוכונדר ואחיינו שונא האדם. יש בספר תיאורי אנטישמיות וגישה סטיריאוטיפית במידה גדושה מצד השחורים והלטיניים החיים בשכונת העוני כלפי היהודים הנתפסים כבעלי ממון ואנשי עסקים. מהעבר השני – מבטאים היהודים גזענות ודחייה משחורים ולטיניים. יש בו כמה דמויות שעברו את התופת והמחנות – שרידי אדם המנסים להמשיך ולהתקיים. כולם מרוסקים, כולם עלובים החיים במין חיקוי לא מוצלח במיוחד לחיים.

הרומן כתוב נפלא. וולנט בונה את העלילה והדמויות בדרך שאינה מאפשרת לקורא להפסיק לקרוא. התפעלתי מיכולתו של הסופר ליצור רצף בין התופת ההיא במחנות לבין הסביבה העירונית המדכאת בה מתקיימת העלילה. כמה סבל יכול אדם לשאת? איך יוצא אדם מעברו האחר של הגיהנום? האם הסתגרות ואדישות יצליחו למחוק את זכרון הסבל? שאלות ללא תשובה. לדעתו של וולנט יש בחירה גם לאלה שהסבל עיצב את גופם ואת נשמתם. אולי. הלוואי.

משמח אותי לסיים את שנת 2018 עם ספר של 5 כוכבים מאחלת לעצמי עוד רבים כאלה לשנה הבאה.
38 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
yaelhar (לפני שלושה שבועות)
מה לעשות, מחשבות, לא לכל אחד יש רמת-הבנה מספיקה כדי לייצר הקבלות שאינן קלושות.
בעליבותי אני מודה (-:
מחשבות (לפני שלושה שבועות)
הרי קראתי את הספר וההקבלה הזו, יעל, קלושה מאין כמותה.
yaelhar (לפני שלושה שבועות)
תודה רבה, חני
משכונאים הם מלווים בריבית. כמו המלווים הפשוטים הם מנצלים את מצוקות הלווים. מי שנקלע לצרה וצריך לאכול, לא יכול לשמור על חפציו - גם אלה המסמלים עבורו הרבה. המתח פה נובע מהעובדה שהמשכונאי עצמו נמצא במצוקה קיומית, לא פחות מלקוחותיו.
מחשבות (לפני שלושה שבועות)
הסקירה ממש בקרוב. יותר נכון, הקטילה.
חני (לפני שלושה שבועות)
משכונאים תמיד מצטיירים לי כאנשי מכירות מצויינים שמנצלים את צרתם של הבאים למשכן.סוג של מסחר לא הגון.
והמשכונאי נדמה נע בין תאוות בצע להרוויח כמה שיותר, לבין לעזור לאנשים לצוף עוד כמה ימים בעולם.
שנה אזרחית טובה יעל.
yaelhar (לפני שלושה שבועות)
רב תודות, כרמליטה.
yaelhar (לפני שלושה שבועות)
תודה רבה, סוריקטה.
בדרך כלל אני נמנעת מנושא השואה. אבל זה במידה רבה תגובה למיאוס שלי מהפיכת השואה לדת עם פולחן ומסופרים שאין להם קשר ישיר לנושא הכותבים עליו וכל המרבה זוועות הרי זה משובח.
yaelhar (לפני שלושה שבועות)
תודה רבה, חגית.
אני חושבת ש"הקשיש בן הארבעים וחמש" נובע מתפיסתו של וולנט שהיה בתחילת שנות השלושים כשיצא הספר לאור. וכמובן באותה תקופה אדם בן למעלה מארבעים היה בגיל העמידה המתקדם...
כרמליטה (לפני שלושה שבועות)
תודה יעל על הסקירה הנהדרת.
הוספתי לרשימה.
מחשבות (לפני שלושה שבועות)
איזה נושא, השואה? לייט שבלייט.
סוריקטה (לפני שלושה שבועות)
יופי של המלצה. קצת מופתעת מזה שקראת אותו לאור הנושא.
חגית (לפני שלושה שבועות)
אחד היפים שקראתי השנה. (קשיש בן 45...שאלוהים יעזור לי...(-: )
yaelhar (לפני שלושה שבועות)
תודה רבה, אפרתי.
נראה לי שתאהבי.
yaelhar (לפני שלושה שבועות)
תודה רבה, נעמי.
יש בו תקווה, אבל היא נשקלת בקאראטים. מצוקות יש שם בקילוגרמים...
yaelhar (לפני שלושה שבועות)
תודה רבה, בנצי גורן.
אני מנחשת שתאהב.
yaelhar (לפני שלושה שבועות)
חן חן, פואנטה.
yaelhar (לפני שלושה שבועות)
תודה רבה, דוידי.
הוא באמת קצת מדכא (לא ברמה של "הדרך", כמובן) אבל כתוב מצויין, עם סיפור מעניין והתייחסות למצוקות שאינן גלויות לעין.
yaelhar (לפני שלושה שבועות)
רב תודות, Tamas
yaelhar (לפני שלושה שבועות)
תודה רבה, מחשבות
אין זו הפעם הראשונה - וודאי לא האחרונה - שאנחנו ניצבים משני עברי ההערכה לספר. לדעות של שנינו יש מקום, נראה לי, וגם לדעות נוספות של אחרים.
מחשבות (לפני שלושה שבועות)
נעמי, שוב דבר לא נוכח בו. בעיקר לא סיפור.
אפרתי (לפני שלושה שבועות)
נשמע נהדר.
נעמי (לפני שלושה שבועות)
נשמע כמו ספר שהתקווה לא ממש נוכחת בו...
הוסף לרשימה
בנצי גורן (לפני שלושה שבועות)
תודה יעל. רשמתי.
פואנטה℗ (לפני שלושה שבועות)
גם אני.
דוידי (לפני שלושה שבועות)
איזה כיף לסיים את השנה עם ספר טוב... תודה על ההמלצה, נשמע קצת מדכא, אז נראה לי שאשמור אותו לזמן אחר. אגב ממליץ על 3 סופרות דרומיות, בעם עובד אמנם עדיין לא סיימתי אבל עד עכשיו הוא ספר ראוי ביותר.
ושנה אזרחית מוצלחת
Tamas (לפני שלושה שבועות)
ביקורת נפלאה. שמחה שאהבת אותו. אכן ספר מעולה ומיוחד.
מחשבות (לפני שלושה שבועות)
אני קורא אותו עכשיו, אני באמצע ומניח מהיד כל כמה דקות משום שאין בו כלום בינתיים. מייגע מאוד.





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ