#
מי שאוהב לקרוא מתח משלים מראש עם כמות ידועה של שטויות. המציאות אינה מה שהוא מחפש, כי אז ימצא בעיתונים את הסיפורים הכי מציאותיים ומסמרי השיער שהוא בורח מפניהם אל ספרי המתח. אבל גם מי שחובב ספרי מתח אינו יכול להתעלם לגמרי משטויות שעוברות את גבול הטעם הטוב. רמת שטויות כזו - כמו בספר הזה, שהתחיל טוב והידרדר במהירות - אני מתקשה לבלוע. לא נטשתי אותו רק בשביל לראות עד לאן מוכן הסופר להגיע כדי לייצור

ישנם ספרים שאחרי שאחרי שסיימת לקרוא אותם הם נשכחים במהירות. כלומר - אינם משאירים חותם ולו הקלוש ביותר. ועם זאת - הם ספרי מתח שאפשר להעביר איתם כמה שעות (טיסה, מילואים ותור לרופא). הספר הזה לא מותח במיוחד, העלילה קצת מבולבלת וקשה לרדוף אחריה, והשמות הקשים לא מוסיפים. אז אם בא לכם להעביר את הזמן - אחלה. אם אתם מחפשים משהו יותר מזה - חפשו ספר אחר

ניסיתי לקרוא 60 עמודים ... והחלטתי לזנוח ספר זה. הוא מתחיל מושך, ונראה מבטיח. אבל מהר מאד מתגלה כמשעמם, חסר עניין ולא ברור. אמנם אהבתי את האזכור של מייקל סטייפ (סולן אר.אי.אם), בהתחלה. אבל הספר הזה בכלל לא מה שציפיתי. חבל. כי גם הספר האחרון שקראתי "18 שניות" היה גם מאכזב. נו ... חבל ...

לא ממליץ

נדב