<mark>קולסון וייטהד</mark> רקח לנו סיפור סביב מחתרת המסילה, שהייתה מבריחה עבדים שנמלטו מבעליהם אי שם במאה ה-19. המסילה היתה שקועה כמה קומות מתחת לאדמה, התחנות היו סמויות מהעין ורק המבריחים ידעו להיכן להביא את הנמלטים. המנהרות היו אמורות לקלוט לתוכן את הרכבות האפופות עשן מדוודי הפחם שלהן, כשלעשן אין ממש להיכן להתפזר והוא אפף את הרכבת וחנק את כולם. נוסעי הרכבת היו אמורים שלא להבחין שהרכבת עוצרת בשום מקום ומעלה נ

כבר שנים ארוכות שאני מתעניין בסיפורם של השחורים בארה"ב ומה קרה להם שם, החל מהבאת העבדים הראשונים ליבשת ועד מאבקם לשחרור ולשוויון זכויות.

בשנים האחרונות הופיעו בארה"ב ספרים חדשים פרי עטם של שני כותבים (או ליתר דיוק כותב וכותבת) המעלים פרשיות שונות מההיסטוריה השחורה תרתי משמע של ארה"ב. אחת מהן היא ד"ר דולן פרקינס ולדז אשר כתבה כבר 3 ספרים בנושא ולצערי עד עתה תורגם רק אחד מהם: קחי את ידי עליו כתבת

מחתרת המסילה, ספרו הקודם של <mark>וייטהד</mark>, לא הותיר רושם מיוחד. האם זה טוב ממנו? "כל פרק פוגע במטרה", כך סבור הניו יורק טיימס ואם כך, זה מצריך חשדהו וחשדהו.
אלווד קרטיס הוא נער מחונן, הגדל בשנות השישים בטלהסי שבפלורידה הגזענית. הוריו נטשו והוא נותר עם סבתו העובדת וחוסכת אגורה לאגורה למען חינוכו. אלווד לומד, עובד, נרשם לאקדמיה, מתקבל ותופס טרמפ להתחיל את לימודיו, כשלחוסר מזלו מדובר ברכב גנוב. הוא נחשד לא

העבדות שהתקיימה בארה"ב במשך כ-250 שנה, היא בעייני אחד הפשעים החמורים ביותר בתולדות האנושות. העבדות התקיימה ביבשת אמריקה עוד לפני הכרזת העצמאות האמריקאית, כלומר בתקופת 13 המושבות אשר מאוחר יותר בשנת 1776 הקימו את ארה"ב. לזכותם של האמריקאים אני יכול לומר כי לא הם המציאו את מוסד העבדות: העבדות היתה קיימת כבר לפני כמה אלפי שנים בתקופת יוון העתיקה ואחר כך בתקופת הרומאים אך בארה"ב לקחו את הענין הזה כמה

ספר הסטורי מהסוג האהוב עליי. פוטנציאל גדול ואפילו עטור פרס פוליצר.
משום מה סיימתי לקרוא אותו בתחושה מעורבת.
מצד אחד הרקע ההסטורי והעלילה בהחלט פותחים צוהר אל התקופה ומכניסים אותנו לאווירה הקשה בתקופה בארצות הדרום. סיפורי הרקע הזוועתיים וקורותיה של קורה בהחלט מלמדים ומעשירים את ידיעותינו על התקופה.
קורה בהחלט מעוררת הזדהות כדמות הקורבן התמים שנאלץ לחוות חוויות לא פשוטות.
מצד שני תחושתי לגבי

סיפור דינמי משופע בתובנות,על בעיית העבדות באמריקה, מיהם בעלי העניין בעבדות, ה"שחרור" והבריחה לצפון, והחיים של העבדים הבורחים בצפון עצמו.
בתוך כדי כך, עולות ונרמזות שאלות ותובנות נוספות על מהות החופש בכלל ומהו השחרור האמתי.
קורה היא גיבורת הספר.
למרות שנולדה למשפחת עבדים, תודעתה ומחשבתה לא קובעה בתבנית העבד. תמיד מצאה אפשרות להביט על מרחבים אחרים מחייה היום יומיים, כמו התבוננות בחבריה העבדים,

הנושא מעניין וחשוב. הכתיבה קצת פחות. ספרו הקודם "מחתרת המסילה" היה טוב יותר ובגינו קראתי גם את הספר הזה. הנושא של הספר - קורותיו של מעון לעבריינים צעירים וההתעללות שעוברים שם הנערים השחורים ברקע הגזענות שהייתה קיימת אז הם נושא בהחלט שווה לכתוב עליו סיפור, מה עוד שהוא מבוסס על מקרה אמיתי. הסיפור מענין אך לא זורם טוב. הסופר מפסיק לתאר אירועים משמעותיים ברגע הכי לכאורה מותח ובזה משאיר את הקורא ללא מי

ספר חשוב אשר מעבר לערך הסיפורי שלו והעלילה הלא קלה לקריאה - משמש ממש כחומר לימוד היסטורי על תקופה אפלה בתולדות ארצות הברית של אמריקה - תקופת העבדות והיחס המשפיל, האכזרי לעבדים השחורים שהגיעו מאפריקה. התיאורים של מעשי האכזריות שנעשו בעבדים לא יאומנו ממש, העונשים על בריחה ועל כל דבר קטן הם בלתי ניתנים לתיאור ולהבנה, מלבד אכזריות לשמה וגזענות צרופה. העלילה עצמה מעניינת וסיפורה של מחתרת המסילה ושל גיב

מעניין לקרא על תקופת העבדות באמריקה שלפני מלחמת האזרחים והספר הזה עושה זאת בהצלחה רבה. הספר זיכה את הסופר בפרס פוליצר היוקרתי, למרות שזה רומן ולא ספר תיעודי. למרות זאת יש בו ממד של תיעוד. חדי עין שקוראים את ה"תודות" בסוף יבינו מאין נשאב הסיפור. הודות לארכיונים שמתעדים באופן מקצועי עדויות מפיהם של מי שהיו שם, גם כאן, הסופר נעזר בארכיון ובו אוסף של "סיפורי עבדים", כאלו שהצליחו לברוח מהחוות בהן הועסק