אהבתי את הספר, על שלל הרבדים שבו, שקשה למצותם בקריאה אחת.
החל מ,המקרו" תולדות פורטוגל (הביצים המורעלות של סלאזר"
וכלה בנבכי נפש האדם, והכל כרוך יחד בעלילה בלשית.
אם היינו זקוקים להוכחה נוספת לגדלותה של <mark>לידיה ז'ורז'</mark> כסופרת הרי היא לפנינו.

את "הרוח לוחשת לעגורנים" של <mark>לידיה</mark> ז'ורז קראתי לפני מספר שנים, זהו אחד הספרים המשובחים שקראתי וללא ספק היה מתברג לרשימת עשרת הספרים הטובים שקראתי אי פעם.
ספר זה בהחלט מבסס את מקומה כסופרת מעולה. אייכות הכתיבה הוא הצד החזק ביותר של המחברת. יחד עם אייכות התרגום הגבוהה של מרים טבעון מבטיח לנו קריאה משובחת. העלילה מעניינת אבל לא מרתקת ולכן 4 כוכבים בלבד.
הספר סובב סביב עלילותיה של להקת פופ-סווינג נשי

כשיצא לאור בעברית ספר נוסף של <mark>לידיה</mark> ז'ורז רכשתי אותו,למרות, שכבר אמרתי לעצמי מאה פעמים, שמספיק, כבר אין מקום לספרים נוספים בבית. <mark>לידיה</mark> ז'ורז היא סופרת מיוחדת. בשני ספריה הקודמים שתורגמו לעברית כמו גם בזה, סיום הקריאה בספר משאיר תחושה שלא קלטתי את הכל ואני צריכה לחזור ולקרא שוב. תאורי המקום והאנשים שלה כל- כך מלאים שתמיד נשארת בי התחושה שהייתי פיזית במקומות והכרתי אישית את האנשים, ולכן גם אחרי זמן

הספר הגיע אליי במקרה, לא ציפיתי להרבה כיוון שמעולם לא שמעתי על הסופרת ולא על הספר. הכתיבה מרתקת והעלילה מעניינת.
מילנה בת השלושים היא אישה עם לב של ילדה. מילנה מספרת בגוף ראשון את סיפורה, זה סיפורה של אישה-ילדה. הקורא יראה את הצד הבוגר של הסיפור בעוד הסיפור מסופר מנקודת מבטה של ילדה. אותי הוא לא שיעמם לרגע. קראתי אותו ביומיים לפני כעשר שנים במילואים. מומלץ. קראתי ספרים נוספים של <mark>לידיה</mark> ז'ורז אך זה

נתקעתי עם הספר הזה למעלה מחודשיים, הכתיבה כ"כ מייגעת... איך לא שמתי לב שעל פי עטיפת הספר, מי שנתן את הפרס לספר הזה הוא "איגוד הפסיכואנליטיקאים", מה לי ולהם????
אבל בכל זאת, במקום לוותר ולעזוב המשכתי (כנראה מתוך רספקט ל<mark>לידיה</mark> ז'ורז), וכך קרה שאחריי שבילינו כל כך הרבה זמן ביחד נעשנו סוג של אחוקים, אושוולדו קאמפוש, מאריה לונדון, ואני... :-) וקצת קשה לי להיפרד.
העלילה מרתקת, הדמויות בנויות טוב, אבל א

סיפורו של פרופסור קאמפוש, פסיכואנליטיקן,מתחלק בגדול לשני צירים מרכזיים שאסור שיהיו שזורים זה בזה , אך הם כן ,עד לסוף בו הם מתלכדים לגורל משותף.
הציר האחד הם חייו הפרטיים, החל בפרידה המשפילה- בתחילת הסיפור-מאשתו, דרך אהבתו החדשה, ועד סופה.
הציר השני הם שלל מטופליו על סיפוריהם וניפחם השונה. מין הסתם בציר זה, הכולל גם את הטיפול, אנו לומדים להכיר טוב יותר את הפרופסור ואת נקודות ההשקה ה”אסורות" לציר

ספר נוגע ללב, על התמימות שאנשים מאבדים כאשר מתבגרים. כל כך עצוב לגלות שהתבגרנו ושבתוכנו יש את כל המחסומים התרבותיים, המעמדיים ... תמיד חושבים מה יגידו עלי אם...
אני חושבת שהספר מספר סיפור על ארץ אחרת ותרבות אחרת אבל מצליח לחשוף את הצביעות והאינטרסנטיות שבכל מקום