"ספר לא-מצוי, מלא תחושת זמן רבת-כוח, ודמויות ואירועים האוחזים בקוראים בעוצמתם הטהורה – שכתבה סופרת שהיא אחד הקולות היותר חשובים בספרות הפורטוגזית העכשווית". ז'וזה סאראמאגו
ואלטר הוא האח החריג בחבורת אחים, בניו של בעל חווה נידחת, במחוז אלגַרוֶה בפורטוגל. מגיל צעיר סירב לעבוד, ובמקום זה גילה כישרון נדיר בציור ציפורים. כל חייו היה הרפתקן, נדד בשלוש יבשות, פיתה נשים ושבר לבבות.
הדוד ואלטר ממלא את הספר בהיעדרו. סיפורו נפרש ב"זיכרונות" האובססיביים של אחייניתו, ומסופר במשך לילה אחד, בסוף שנות ה-80 של המאה העשרים, עשרה חודשים לאחר מותו. המספרת, שבהווה היא בת כ-40, תמיד ידעה על קיומה של עמימות בפרהיסטוריה של המשפחה. משהו התרחש בין אמה לבין ואלטר לפני שנישאה לאחיו, ומאז הוכחש. אבל "העמימות הצמיחה אירועים פוריים וחמימים, כאילו נולדו מן האמת".
ואלטר הגיע לביקור בחווה רק פעמיים בחייה. את ביקורו הראשון, כשהיתה בת שלוש, היא בקושי זוכרת. בפעם השנייה, כשהיתה בת 15, בליל הגשם ההוא, כשכולם ישנו בחדריהם, עלה ואלטר יחף במדרגות ונכנס לחדרה מבלי לדפוק בדלת. מה בדיוק אירע באותן שלוש שעות, שהן הווילון הסגור של הספר? זה לילה שהיא מזמינה שוב-ושוב במחשבתה, ומקרינה אותו בהקרנה חוזרת לאורך למעלה מ-20 שנה, עד לעצם ליל ההווה של הספר.
הרומאן המיוחד הזה, הנדיר ביופיו (ששמו בפורטוגזית: 'עמק התשוקה'), זכה לתרגום עברי עוצר-נשימה של מרים טבעון.