“"היא, אני והסתיו", שם חידתי ומסקרן לספרו החדש של סלמאן נאטור. נאטור הוא סופר, מחזאי, מתרגם ועיתונאי ותיק ממוצא דרוזי. היות שטרם קראתי ספרים מאת סופרים דרוזים ניגשתי בעניין רב לספר שאת כריכתו מעטרת עבודת קרמיקה צבעונית אך יחד עם זאת סוריאליסטית, מעשה ידיה של נאדא נאטור (האם היא אשתו של הסופר? לאלוהים ולהוצאה הפיתרונים...) הספר עוסק בסתיו חייהן של שתי נשים: זינאת, הידועה בשם כהרמאן, קשישה תימהונית”

“אם אין דעות קדומות -ספרים שכאלה המתארים תרבות וזיכרון פלסטיניים הם הדרך הטובה ביותר להכיר את הצד השני . לא בהכרח להסכים ,אפשר להסכים ואפשר להיפגש במחצית הדרך,אולם העיקרון המנחה הוא -לדעת את הצד השני. נָרָטִיב הוא שם הסיפורים בספר הזה. לפי הויקיפדיה : " סיפר (סִפֵּר) או נָרָטִיב הוא פרשנות של היבט מסוים של העולם, המעוצבת דרך נקודת מבט תרבותית או אישית. למושג מספר משמעויות שונות ומשתנות”

“אוווי, העבודה השיווקית הזאת על גבי כריכת ספרים, הסופרלטיבים האלה. בספר שלפנינו, עם תמונת עטיפה יפה כל כך, ושם מסקרן, וקל הפיתוי לקרוא. אלא כגודל הפיתוי כך גודל האכזבה, לטעמי. ספרו של נאטור הוא פספוס, הדמות הראשית שהיא "ספק דמות אלגורית, ספק דמות בשר ודם" כפי שמצויין בגב הכריכה, נשארת תקועה באמצע, לא מתפתחת לכיוון זה או השני, מה שיצר אצלי תחושה של גיחוך לפעמים, כי ברור שנאטור מנסה, אולי יו”

“"היא, אני והסתיו", שם חידתי ומסקרן לספרו החדש של סלמאן נאטור. נאטור הוא סופר, מחזאי, מתרגם ועיתונאי ותיק ממוצא דרוזי. היות שטרם קראתי ספרים מאת סופרים דרוזים ניגשתי בעניין רב לספר שאת כריכתו מעטרת עבודת קרמיקה צבעונית אך יחד עם זאת סוריאליסטית, מעשה ידיה של נאדא נאטור (האם היא אשתו של הסופר? לאלוהים ולהוצאה הפיתרונים...) הספר עוסק בסתיו חייהן של שתי נשים: זינאת, הידועה בשם כהרמאן, קשישה תימהונית”

“אם אין דעות קדומות -ספרים שכאלה המתארים תרבות וזיכרון פלסטיניים הם הדרך הטובה ביותר להכיר את הצד השני . לא בהכרח להסכים ,אפשר להסכים ואפשר להיפגש במחצית הדרך,אולם העיקרון המנחה הוא -לדעת את הצד השני. נָרָטִיב הוא שם הסיפורים בספר הזה. לפי הויקיפדיה : " סיפר (סִפֵּר) או נָרָטִיב הוא פרשנות של היבט מסוים של העולם, המעוצבת דרך נקודת מבט תרבותית או אישית. למושג מספר משמעויות שונות ומשתנות”

“אוווי, העבודה השיווקית הזאת על גבי כריכת ספרים, הסופרלטיבים האלה. בספר שלפנינו, עם תמונת עטיפה יפה כל כך, ושם מסקרן, וקל הפיתוי לקרוא. אלא כגודל הפיתוי כך גודל האכזבה, לטעמי. ספרו של נאטור הוא פספוס, הדמות הראשית שהיא "ספק דמות אלגורית, ספק דמות בשר ודם" כפי שמצויין בגב הכריכה, נשארת תקועה באמצע, לא מתפתחת לכיוון זה או השני, מה שיצר אצלי תחושה של גיחוך לפעמים, כי ברור שנאטור מנסה, אולי יו”