אני <mark>פיטקוס לור</mark>, ואני כל כך מקורי ומגניב עד שאני כותב בתחילת הספר "הסיפור הזה אמיתי! תזהרו!" וקורא לאחת הדמות המוערצות ביותר בשמי.
אוקיי, זה היה ממש דורש. חוץ מזה ששמעתי על הספר שהוא לא מדהים, האינטראקציה הישירה הראשונה שלי איתו (מלבד הכריכה) היתה בעמוד הראשון בו היו כתובות השטויות האלה של "תזהרו, יש באמת חייזרים, והסיפור הזה אמיתי, תאמינו או לא!". ישר חשבתי לעצמי: אוקיי, זה הולך להיות ספר אידיוטי

מה סוחף כ"כ הרבה בני נוער לספר הזה, מה מרתק אותם בו?
נותרתי חסרת תשובה.
אני בטוחה ש<mark>פיטקוס לור</mark> ( אגב, גם את שמתם לב ששם המשפחה של המחבר הוא לור והחייזרים בספר הם מכוכב לוריאן?) התכוון ליצור ספר מותח ומרתק, שאינך יכול להוריד את העיניים ממנו ולו לשניה. זאת המטרה של כל סופר, לא?
לא הצליח לו.
הספר התחיל די טוב (הרעיון המקורי, הכתיבה הזורמת בשפה לאו דווקא גבוהה), הסופר הצליח לרתק אותי למאה עמודים

כשאנחנו קטנים מדברים איתנו על חייזרים. מספרים לנו שאלה יצורים מוזרים, שלא יודעים לדבר בשפה שלנו ונראים אחרת מאיתנו. עיניים אליפטיות שחורות, ראש ירוק וקירח, ענק ביחס לגוף הירוק הרזה.
מספרים לו שהחייזרים חיים בכוכבים אחרים, ושאף אחד לא יודע אם הם באמת קיימים.
אף ילד קטן בן ארבע ששומע את הסיפור לא מעלה בדעתו שיכול להיות שחייזרים נראים אחרת, שאולי הם בעצם נראים כמונו. אולי הם כן יודעים לדבר בשפה של

הו, <mark>פיטקוס לור</mark>, אתה פשוט סתום.
דבר ראשון- מה לעזאזל הקטע לכתוב שהשם שלך הוא השם של ראש זקני המה-שמו? אני לא אוהב כשעושים את זה. זה בערך כמו לכתוב בשם הסופר את הדמות הראשית. זה פשוט אידיוטי.
הרבה אנשים אמרו לי שזה ספר מדהים וכל זה, אבל.. הרשו לי לכפור בכל זה. כן, אני אוהב מילים גבוהות.
רושם ראשוני מהספר בעקבות קריאת עמוד אקראי כלשהו- דרמה. הו, הדרמה. זה כל כך מלודרמטי שמתחשק לך לצרוח מתסכול. הו,

הם האחרונים שנותרו, מתוך תשעה נותרו חמישה, וה'מוגדוריאנים' עושים הכל כדי לתפוס אותם.

קודם כל אני חייבת להגיד שלעומת הספר הקודם הספר הזה מאוד השתפר מבחינה עלילתית - מ א ו ד -.
אבל הכתיבה הנהדרת של <mark>פיטקוס לור</mark> נשארה כמו שהיא כמו בספר הקודם, הוא כותב בצורה מותחת ומעניינת שלא משנה מה קשה מאוד להניח את הספר, גם כשמסיימים אותו.

אבל אני חייבת להודות שהיו כמה דברים שלא אהבתי בספר הזה.
~אזהרת ספויל

טוב , אז הרגע גמרתי לקרוא את הספר, שהתחלתי היום (לפני איזה ארבע שעות.. ואוו קראתי אותו מהרר..)
אני מאוד אהבתי את הספר,וממש התרגשתי ואפילו בכיתי..
לדעתי הספר כתוב בצורה נפלאה, למרות שהוא לא מציאותי.. אבל מה לעשות?! גם אני לא מציאותית..
חברה שלי קראה אותו בשנה שעברה, ושמעתי הרבה דיבורים עליו.. אבל לא הבנתי על מה כל המהומה, ולמה מסופר על מספרים ושמות...
השבוע נפגשתי עם חברה שלי ודיברנו על כל מיני

כבר כמעט חצי שנה שלא הנחתי יד על ספר בגלל הלימודים.. הלחץ והכל.
אז אחרי שכמעט נגמרת השנה.. סוף סוף זכיתי להניח את ידיי על הספר המדהים הזה שחיכה לי בשקט בערימה שליד המיטה.
ראיתי בפרסומים בפייסבוק שהספר הזה ישאיר אותי המומה, והם צדקו
ספוילר!!!!!!
אני לא מאמינה שהם הרגו את שמונה!!!!!!
ועכשיו לשאלה הגדולה של תולעי הספרים: למה????
(את הספר הזה כתבו שני סופרים ששם העט שלהם הוא <mark>פיטקוס לור</mark>)
ושחמש ה

ספר מדהים!
אהבתי מאוד!!!!
קל להתחבר לדמויות, התיאור מצב ודמויות מושלם.
אין יותר מדי מה להגיד- <mark>פיטקוס לור</mark> גאון!!
פשוט ספר מצויין!!!!!

טוב, מי לא מכיר את הספרים האלה שבו הדמות הראשית בסיפור היא לא בעצם אנושית ויש לה כוחות מוזרים ומיוחדים, ויש לה אויבים שמנסים להתקש בחיי הדמות הזו, והיא, כדי שלא ימצאו אותה, מנסה להשתלב בחיי האנוש, ולומד בכיתה שבה יש את היפה של השכבה, החננות, וכן, גם הבריונים...

נשמע קיטשי? טוב, אולי קצת... אבל <mark>פיטקוס לור</mark> עיוות ושינה מעט את הסיפור הקיטשי הזה...

אני ממליץ מאוד, אבל לא וואו...