ספר צנום יחסית של פחות מ-200 עמודים כתבה <mark>אניטה שפירא</mark> על דמותו של בן-גוריון. לטעמי, מי שירצה להכיר את דמותו והתקופה הסוערת בה פעל, הספר הזה די בו כדי לסכם באופן כללי, בלי פרוט מייגע. הכתיבה אקדמית מאוד, יבשה, אבל למי שיש (מעט) סבלנות, יבוא על סיפוקו. לא ספר לימוד.
פלונסק היא מקום הולדתו של דוד גרין, אחד מבניו היותר קטנים של אביגדור גרין והאהוב בהם. פלונסק היתה מרוחקת אך שישים קילומטר מוורשה, אך נד

לפני כמה שנים קראתי את "בן גוריון - אפילוג", ספרו המוצלח והמרתק של אבי שילון על עשר שנותיו האחרונות של בן גוריון, לאחר התפטרותו האחרונה מראשות הממשלה ב-1963.
שקיעתו של "הזקן" הייתה מכאיבה לקריאה אך ליבתה אצלי סקרנות לקרוא סוף סוף חיבור שלם שמוקדש לאיש הגדול.
והנה נמצא חיבור שכזה.

<mark>אניטה שפירא</mark> כבר חיברה שלוש ביוגרפיות - על ברל כצנלסון, על יגאל אלון ועל י"ח ברנר, בשתי הראשונות הזכירה הרבה את בן

בין ראש פינה לכפר תבור

צומת ביל"ו, של <mark>אניטה</mark> שפירה היה מונח על שולחני, כספר שהוגדר על ידי כמסקרן, העוסק בעלייה הראשונה. בקשתי לקרוא בו כבן גאה לעליה הראשונה, ולמה לא קראתי בו עד כה? אתם יודעים איך זה לחובבי הספרים, שיש להם ערמות ספרים שמבקשים לקרוא, וחלקם תמיד נשארים בתחתית הערמה, איך זה? באמת שאין לי על כך תשובה.

עד שיום אחד בצורה כואבת, הופיע הפוסט של חני על מותו ללא עת של טוביה, גם הוא בן

ישנם כאלו שחושבים, כנראה בעקבות לימודי ההיסטוריה בתיכון, שלימוד ההיסטוריה הוא לימוד אפיזודי וקטוע, משל אין צורך בידע היסטורי אלא כדי לדעת לענות על שאלות טריוויה כמו מי היה הקיסר הראשון של האימפריה הרומית הקדושה או באלו שנים התרחשה ה"פרסטרויקה". לימוד היסטוריה נכון, או אולי עדיף – לימוד משמעותי ובשל, הוא כזה המניע את הלומד להרים את הראש ולשים את לבו לשאלות רחבות, לתהליכים היסטוריים ובסופו של דבר לנ

לא קלה דרכו

בתחילת שנות השמונים, הייתי פעיל במשמרת הצעירה של מפלגת העבודה. היינו קבוצת צעירים כפר סבאים חדורי שליחות חברתית שבקשה לממש פרויקט שיעורי עזר לילדים מקרב השכונות. לכאורה רעיון ערכי, בשמו יצאנו לשטח לחולל את המהפכה החברתית שלנו. בהתחלה הלך נפלא, והתמלאנו גאווה, אחר כך הרעיון איבד מהברק שלו, הפכנו ליותר עסוקים בעניינים שלנו, וכך המחייבות שלנו התפוגגה, ואיתה הפרויקט. מאז למדתי שדבורים ה

ביוגרפיה מצויינת על ברנר, כתובה ברור וטוב ועם זאת מקיפה ומביאה פרטים מעניינים. מאמין שמי שבקי בדרכו של ברנר ימצא כאן חידושים ויוכל להעמיק ידיעתו.

ברנר היה סופר שהשפעתו הייתה גדולה מהשפעת הספרים שכתב, המאמרים שפרסם וההרצאות שהרצה. חבריו ראו בו את המצפון והמצפן בחברה היהודית ההולכת ומתגבשת בארץ ישראל של תחילת המאה ה-20.

סיפוריו של ברנר ברובם מסופרים מתוך חייו עצמו והרבה מהם נוגעים בהתנתקות מהעייר

1.6.45, מלחמת העולם השנייה הסתיימה מלבד בחזית המזרח הרחוק מול יפן, בארצות הברית החלו כבר למכור את עודפי הצבא לגרוטאות. בן גוריון הבין כבר אז באחת האינטואיציות המדהימות שלו שהמדינה היהודית תקום בקרוב, בניגוד לרבים שהאמינו שזו אך סיסמה, ושהקמתה תהיה כרוכה במלחמת דמים מול כוחות סדירים של מדינות ערב ולא לוחמת מגן פשוטה כפי שהיו רגילים עד אז. וכך מול 17 יהודים עתירי נכסים מארה"ב שהיו מוכנים להתגייס למש

"זוהי זכותו הטבעית של העם היהודי להיות ככל עם ועם עומד ברשות עצמו במדינתו הריבונית"

חיפשתי מאיפה הגיעה הכותרת המתריסה של ספר ההיסטוריה הזה.
מה, "ככל עם ועם"? כמעט חמש מאות דפים של חיבור על פלא שקרה, על דבר לא יאומן והוא מצטמצם ל"ככל עם ועם"?

התביישתי בעצמי קצת שגיליתי מאיפה הציטוט, בור שכחן שכמוני – מגילת העצמאות! - בה כתבו באמונה והתרסה לאוזנינו ולאוזני העולם אז, דבר שנכון גם היום - על זכ

נדמה לי שכבר כתבתי על כך כמה פעמים; אני מאוד אוהב ביוגרפיות ואוטוביוגרפיות!
כך כשהזדמן לי הספר הזה (אשתי קנתה אותו עבור עצמה) התחלתי לקרוא אותו בכיף... מה שמעניין בו מאוד זה בייחוד הפרקים הראשונים שבו; לא הרבה יודעים זאת (אני למשל לא ידעתי) ש<mark>אניטה שפירא</mark>, המחברת הידוענית, של ביוגרפיות היסטוריות מצליחות כמו למשל "ברל" או "אביב חלדו" (על יגאל אלון – שקראתי) היא בעצם ילדת שואה! ילדה שניצלה בנס כי הור