אף פעם לא אהבתי בלונים שמתפוצצים. לא רק בגלל הרעש החזק והמבהיל שהם משמיעים בזמן ההתפוצצות, אלא גם בגלל שאני פשוט אוהב אותם שלמים.

את הספר הזה קראתי בפעם הראשונה, כמו את רוב ספרי הילדים שאני מכיר, כשהייתי קטן. וכמו מכל ספר ילדים, גם אצלו נהניתי מן הציורים, מן השפה הקלילה ומהסיפור הנחמד. אבל משום מה, למ<mark>רות</mark> שאני, כמו שאמרתי, לא סובל בלונים שמתפוצצים, לא חשתי יותר מדי הזדהות עם אורי, רון, סיגלית ור

את הספר הזה מצאתי בספרייה בתחנת ההסעות.
מישהו התקין מספר מדפי עץ, והילדים הביאו ספרים שהם כבר לא צריכים.
אחרי שנמסתי מהחמידות החלטתי להושיט יד לעבר הספר הזה.
נזכרתי שגם אני כתבתי ספר שכולו אדום, העוסק בקושי ובהתגב<mark>רות</mark>.
בסיפור הזה מדובר במגפיים, יש בו ילד שרוצה מגפיים כמו להוריו ולאחיו הגדול.
האם בסוף הוא יקבל אותם, ויגיע להיות אחד מכולם - כמו בטקס התבג<mark>רות</mark>?
או שאולי הוא עדיין הקטן, שעוטפים בחי

אין ילד שלא אוהב לעשות אוהל, למצוא לו "מחבוא" בבית או בחוץ. אין ילד שלא אוהב להתחבא מתחת לשולחן, לכיסא או מאחורי הוילון, ו<mark>מרים רות</mark> פשוט עשתה מזה חגיגה.
הבית של... הוא הבית של כולנו כשהיינו ילדים, של ילדינו היום, והוא מלווה את תחושת השמחה, כשהמחבוא נמצא - ותחושת האכזבה כשהמחבוא מתגלה ונהרס.
מומלץ בחום - יש לקחת בחשבון שכל דבר יהפוך ל"בית של יעל" ושמשחק המחבואים יהיה יותר מהנה ומאתגר.

בספרים של <mark>מרים רות</mark>, יש חכמה רבה. הם אולי נראים פשוטים ושטחיים- אבל זה מנק' מבט של מבוגרים.
רות כתבה בזמנו, כי ספריה עוסקים בהתמדדויות רגשיות של גיל הילדות, באופן פשוט רגיש וחכם- בעצם כמו חשיבה ילדית. לדוגמא: הספר מעשה ב5 בלונים, מציף את הקושי של ילד שמתוסכל או כועס על דבר שנגרם לו על ידי מבוגר אהוב (אבא של רון) או דמות אהובה אחרת (מיצי החתולה). מתוך הספר הילד יכול להתחיל להבין שישנה עשייה שגורמת

ספר חמוד ביותר. עוד יצירה מקסימה לילדים וילדות מבית היוצר של <mark>מרים רות</mark> בשיתוף המאיירת המוכשרת אורה אייל.

הספר "הבית של יעל" מאת <mark>מרים רות</mark> מספר על ילדה בשם יעל שמנסה למצוא לעצמה בית בכל מיני חפצים, מנסה ומנסה(בתוך סל כביסה, מתחת לשולחן) עד שמוצאת לה בית שיהיה שלה (ארגז).
הסיפור מעניין, יש בו עלילה שמושכת את הילדים, הסיפור מספק את יצר הסקרנות, האם כל חפץ שהיא מנסה יהיה הבית שיהיה שלה?. ישנם שאלות רבות שמופיעות בסיפור שהילד יכול לנסות לשער מה יהיו התשובות. זהו סיפור העונה על הצורך של ילדים למקום פרטי

יש לי חולשה לספרי ילדים, במיוחד לספרים שאמא שלי הקריאה לי כשאני הייתי ילדה קטנה ופודי הקיפוד זה אחד מהם, אבל אני אתחיל מההתחלה.
לפני שבוע בפעם הראשונה בחיים שלי הייתי על יאכטה, הייתי עם חברים- מאלה שהאינטראקציה איתם מאוד קלילה, מאלה שאני משתדלת מאוד שלא להכביד עליהם בסיפורים מהשי<mark>רות</mark>. הם יודעים גם שמסוכן לשאול אותי מה שלומי, המקסימום שאני מספרת זה עד כמה אני מאוהבת עד כלות בילדים בבית החולים (התגו

ספר ילדים מקסים, למ<mark>רות</mark> שלפני שנים קראתי,נישאר בי זיכרון מתוק מהספר, מומלץ בחום

ספר יפה לגיל הרך.נמצא כמעט על כל מדף בגני הילדים
מתח לילדים מה קרה לבלונים...מה קרה לבלון האחרון שלא
התפוצץ נהנתי מכל רגע שהילדים הקשיבו וביקשו לראות כל
תמונה..הספר כתוב יפה ומאוייר יפה נשאר לפרגן
ובכן-מומלץ בהרבה חום לקטנים שלנו.