“אף פעם לא אהבתי בלונים שמתפוצצים. לא רק בגלל הרעש החזק והמבהיל שהם משמיעים בזמן ההתפוצצות, אלא גם בגלל שאני פשוט אוהב אותם שלמים.
את הספר הזה קראתי בפעם הראשונה, כמו את רוב ספרי הילדים שאני מכיר, כשהייתי קטן. וכמו מכל ספר ילדים, גם אצלו נהניתי מן הציורים, מן השפה הקלילה ומהסיפור הנחמד. אבל משום מה, למרות שאני, כמו שאמרתי, לא סובל בלונים שמתפוצצים, לא חשתי יותר מדי הזדהות עם אורי, רון, סיגלית ור”