אני לא זוכר תקופה בחיים שלי שהיה לי בה קשיי קריאה, כמו בחצי שנה האחרונה מאז שאבא שלי הלך לעולמו. קשה למצוא את הספרים שישמשו כעוגן ואני מוצא את עצמי הרבה פעמים בוהה באוויר. מכל מקום בזמן שאני דוחק כל פעם את ההזדמנות לקרוא את הספר "חיים קטנים" של האניה ינגיהארה, כי מה שבטוח סיפור עצוב לא בא לי לקרוא, יצא לי למצוא דווקא את הספר הזה, "ימים ספורים" של <mark>נפתלי ברזניאק</mark>. ספר עם אותה אווירה לכאורה רק שלדעתי

ממליצה בחום על ספר מופלא שלקח אותי למסע מרגש ומסעיר .
<mark>נפתלי</mark> מגיש לנו ספר שיש בו הכל - מיסתורין,דמויות מרתקות,עלילה מפותלת שלא מפסיקה להפתיע עד הרגע האחרון ומעל הכל - סיפור משפחתי אמיתי,מלא סודות וגיבורים שובי לב .

"המעבר בין מציאות לדמיון כלל אינו דמיוני, הוא מציאותי
כל כך, שהוא אפילו מכאיב בצורה פיזית".
כך נכתב בדף הראשון בספר: "ימים ספורים", משפט הטומן בחובו
את כל הסיפור הנפרש לפנינו.

"היא שלי"
ובהצהרה ספונטנית אפילו נאיבית משהו,ובדיעבד מוחלטת,נפתח סיפור אמיתי של אהבה מרגש עד דמעות,לאורך ארבע שנים קצרות אך מלאי תהפוכות הגורל,בין מיכאל סטאג'ר במחלקה הפנימית בבית החולים בלי

מה אני אגיד לכם,באמת סיפור גדול מהחיים.
ניצה בחורה יפיפיה ומוכשרת,אבל היא חולה מחלה
סופנית הרופאים משערים שהיא תחיה רק עוד שנתיים.
מיכאל רופא מתלמד מתאהב בה ממבט ראשון.
למרות שהוא יודע על מחלתה,מתאהב בה ומפתח איתה
קשר רציני.
שניהם מצלחים להמשיך את חייהם ביחד.
וניצה מתעקשת להדחיק את המחלה,להתעלם ממנה,
ללמוד ולהצליח.
סיפור ממש מקסים,ומיוחד במינו.
אהבתי מאוד את הספר ואת שתי הדמויות המיוחדות

אהבה מסחררת וכואבת בין הרופא מיכאל לבין המטופלת ניצה.
ספר הכתוב בצורה מרגשת עד דמעות.
ניכר כי גם הושקע לא פחות בהבאת מידע מקצועי על המחלה שניצה סבלה ממנה.
האם האהבה חזקה יותר מהמחלה?
מי ינצח בסוף?
אהבתי, ממליצה בחום.. למרות הבכי