קראתי היטב את הביקורות שנכתבו על הספר, הן באתר סימניה והן באתרים אחרים (כן, קיימים כמה כאלה, חברים. זה לא כמו אישה, שרצוי לאהוב ולהיות נאמן לאחת בלבד כל ימי חייך...) והנה לכם מקרה קלאסי של קיצוניות -אוהבים הרבה או שונאים בתכלית- שטיבה אינו ברור עד אימה ! כאילו, מה צריך סה"כ בנאדם בשביל להנות מספר טוב ? עלילה אמינה, דמויות מעניינות ורב גוניות, איזון בין רקע לדיאלוגים, מקום לדמיון, מתח במידה, קונפלי

JEZABEL

1936, גלדיס – הרי היא ג'זבל בסוף הסיפור (אישה בשנות ה 50 שיוצאת לרקוד במועדוני לילה ובתי בושת, רק בשביל להראות כמו מכשפה זקנה ב חמש בבוקר, חוזרת לבית של קרובה המיוחס, עבור תמיכתו וקורת הגג שמספק לה יש לו צפיות בשמיים, שהיא לא מתכוונת לתת!?).
גלדיס התחילה את החיים בצורה צנועה, נערה יפה ששוכבת עם בן דודה קלוד. יש לה בת מארי תרז, ונכד ברנרד. אני לא יכול להוסיף אימוג'י של אקדח, וברוח השלום

יום האחד בספטמבר הוא לא רק יום תחילת שנת הלימודים אלא גם היום ההיסטורי שבו נערכה פלישת הצבא הגרמני לפולין בשנת 1939 ובאופן רשמי התחילה מלחמת העולם השניה. במשפחה שלי זה יום מיוחד מאוד, כי זה היום שבו סבתא רחל יצאה מהעירה שלה, לאחר טקס פיקטיבי של חתונה פיקטיבית, ויצאה לדרך הארוכה אל פלסטינה (א"י), מה שהיה ממוזל מאין כמותו.

אזהרה #1: זה ספר על תלאות של אירופאים לא יהודים בזמן מלחמת העולם השניה.

א-י-ז-ה ס-ו-פ-ר-ת ג-ד-ו-ל-ה. איזו אבידה איומה לסיפרות העולם והיהודית בפרט. מי ספר ומי יודע כמה כשרונות מופלאים טבעו בים הרשע של השואה היהודית. נכון שלא כל מה שכתבה <mark>אירן נמירובסקי</mark> על יהודים נעים לקרא, ונכון שתמוה שאין איזכור לגורלם של היהודים בספר "סוויטה צרפתית" אבל הידיעה שנכתב תוך ידיעה שגורלה נחרץ, כשהיא חווה כיהודיה בזמן אמת את מה שכתבה ברומן הבלתי גמור הזה עוד מעצים את התמיהה. הספר מכיל נספ

יש תרופה לכל
רק לא לעוני וטיפשות
עם או בלי רופא
בסוף הרי נמות

אהבה וכסף
מניעים עולם
אהבה לרגע
והכסף לעולם

כסף הוא כמו מים
מלוחים מאוד
רגע הם מרווים
ושוב רוצים לשתות

מתוך "לא צריך הרבה" / חווה אלברשטיין

***************
<mark>אירן נמירובסקי</mark> נולדה באוקראינה בשנת 1903, בשם Irina Lvovna Nemirovskaya. אביה היה בנקאי יהודי עשיר ואימה עקרת בית שלא גילתה בה עניין רב, התייחסה אל

וואו איך מסכמים ספר שהיה מונח אצלי על השולחן תקופה ארוכה כל כך?
אני אתחיל מזה שלקח לי כמעט חמישה חודשים לקרוא אותו, וזה כבר אומר המון. היו ימים, ואף אגדיל ואומר שבועות, שלמים שלא נגעתי בספר. הספר הזה לא עשה לי שום חשק לחזור ולקרוא בו. ניסיתי כל הזמן להבין למה...
במבט ראשון יש בו כל מה שאני אוהבת: כתיבה מעולה של סופרת מאוד מוכשרת,סיפור אהבה שזור במאורעות מלחמת העולם השנייה וכל זה בשילוב עם הסיפור

הספר הראשון שלי של <mark>אירן נמירובסקי</mark>. מרוב פרטים, שמות, ביקורת וקווי עלילה רבים לא הצלחתי למצוא דרך להתחבר לספר, במיוחד לא לחלק הראשון - "סערה ביוני". הבנתי את גילגולי הספר וקורות המחברת (למען האמת זו הסיבה העיקרית שרכשתי אותו) והסתבר לי שיד עורך לא נגעה בו. כנראה שעריכה טובה הייתה עושה קצת סדר בכל הבלגן ומקלה על הקריאה.

לא התחברתי. פעם ראשונה בחיי שאני לא מסיימת לקרוא ספר, אולי עוד אחזור אליו ב

את סיפור העלילה אפשר לקרוא בכריכה האחורית של הספר !
אהבתי כל שורה וכל עמוד בספר ! <mark>אירן נמירובסקי</mark> מצליחה להעביר בצורה מדהימה את האווירה שהייתה בצרפת עם פלישת הנאצים ובהמשך במהלך השנים שצרפת הייתה תחת כיבוש נאצי.
במהלך קריאת הספר קיימת כל הזמן התחושה הכפולה לגבי הצרפתים: הסתגלות ומרד, מקבלת הכובש ועד לשיתוף פעולה עמו לעומת "קבוצת המורדים" ה"רזיסטאנס" שכל מטרתם פגיעה בכובש וסילוקו. ומעל כל - הידיעה

ספר מעולה של סופרת מצויינת.

הספר מורכב משני חלקים - חלקו הראשון של הרומן, "סערה ביוני", מתאר את הבריחה ההמונית מפריס ביוני 1940 ערב פלישת הגרמנים לצרפת, הכפרים שהתמלאו בהמוני פליטים שנסו מן העיר הגדולה, הפקקים, המחסור בדלק ובמזון ובראש ובראשונה הבהלה והפחד של ארץ במלחמה, וזאת תוך התחקות אחר קורותיהן של מספר דמויות: משפחת פריקאן הבורגנית והעשירה הנמלטת מפריס; בנם הכומר המלווה קבוצה של עברייני