ביקורת ספרותית על סוויטה צרפתית - מחודש מאת אירן נמירובסקי
ספר טוב

---

יום האחד בספטמבר הוא לא רק יום תחילת שנת הלימודים אלא גם היום ההיסטורי שבו נערכה פלישת הצבא הגרמני לפולין בשנת 1939 ובאופן רשמי התחילה מלחמת העולם השניה. במשפחה שלי זה יום מיוחד מאוד, כי זה היום שבו סבתא רחל יצאה מהעירה שלה, לאחר טקס פיקטיבי של חתונה פיקטיבית, ויצאה לדרך הארוכה אל פלסטינה (א"י), מה שהיה ממוזל מאין כמותו.

אזהרה #1: זה ספר על תלאות של אירופאים לא יהודים בזמן מלחמת העולם השניה.
תמיד ספרים מהסוג הזה ממלאים אותי בתחושה של זלזול קל, נוסח "לי זה עלה יותר", כלומר לעם שלי ולמשפחה שלי. בשנה שבה מתרחשת העלילה, שנת 1940, אחיותיה של סבתי כבר הובלו עירומות אל בורות המוות. אמא שלה עוד היתה בחיים, מורעבת וחולה בגטו. החלק הראשון של הספר מדבר על בריחה המונית מפריז בעת פלישת הנאצים, אבל יהודים התקשו לברוח. הם הוסעו "למזרח" - למחנות ריכוז ומחנות עבודה.

כנראה שהמחברת חשה קצת כמוני, בהיותה יהודייה ממוצא רוסי ובעת כתיבת השורות גם נרדפת על ידי הנאצים, משום שכל הכתיבה, גם בחלק הראשון וגם בחלק השני מקבלת מעליה חוט דק של אירוניה "זה סבל,זה". היא מתארת פערי מעמדות, העשירים שלוקחים איתם המון רכוש, שדואגים לשטויות קטנות, מנהל הבנק שמסיע את המאהבת במקום את פקידי הבנק, ואז מפטר אותם כי לא הצליחו להגיע, הנדיבות שנושרת, השקרים וגניבות הדלק ועוד. סיפורים קטנים שמתארים בריחה גדולה, שאני פחות הכרתי (כי לימודי ההיסטוריה שלי התמקדו בגטו לודז' וגטו ורשה בזמן הזה.

אזהרה #2: הספר הזה הוא למעשה טיוטה.
אירן נמירובסקי לא הצליחה להימלט מאימי הנאצים ומגורלה היהודי על אף שהתנצרה, והיא נספתה. בנותיה, שהיו אז ילדות קטנות, מצאו בין החפצים שלה מחברת כתובה בצפיפות, ובשנת 2004, לאחר מאמציי פיענוח רבים הובן שזה כתב יד של ספר, ולא יומן כפיי שחשבו. את הפרויקט השאפתני - חמישה חלקים ואלף עמודים בדפוס - נמירובסקי לא הצליחה להשלים, ומה שכן נכתב הוא שני חלקים - אחד על הבריחה מפריז והשני על רומן בכפר נידח בין תושבת ובין חייל נאצי.

יש הרבה בעיות עם פרסום טיוטה לא מושלמת שהמחבר לא סיים עם כתיבתה, שלא עברה עריכה ובפרספקטיבה היסטורית שלא היתה לו במהלך הכתיבה (לו ידעה שתמות במחנה ריכוז, האם הייתה כותבת על אצילים פריזאיים מפונקים?) הספר לא נופל ברוב הכשלים שאפשר היה לחשוב עלייהם, יש בו עניין ולא ניסו להשלים אותו בדיעבד, ועדיין התחושה בקריאה בוסרית משהו.

» ביקורות נוספות של נצחיה
» ביקורות נוספות על סוויטה צרפתית - מחודש