א-י-ז-ה ס-ו-פ-ר-ת ג-ד-ו-ל-ה. איזו אבידה איומה לסיפרות העולם והיהודית בפרט. מי ספר ומי יודע כמה כשרונות מופלאים טבעו בים הרשע של השואה היהודית. נכון שלא כל מה שכתבה אירן נמירובסקי על יהודים נעים לקרא, ונכון שתמוה שאין איזכור לגורלם של היהודים בספר "סוויטה צרפתית" אבל הידיעה שנכתב תוך ידיעה שגורלה נחרץ, כשהיא חווה כיהודיה בזמן אמת את מה שכתבה ברומן הבלתי גמור הזה עוד מעצים את התמיהה. הספר מכיל נספחים ובהם טיוטות ורשימות שהכינה, הכוללים גם את התכניות שהיו לה עבור רומן זה שנועד להיות גדול ומקיף כמו "מלחמה ושלום" של טולסטוי. שני חלקיו הראשונים מעידים עליו שיכול היה להיות אפילו יותר מכך. איזו אשה היא הייתה שיכלה כך לכתוב בדרך לאושוויץ! דווקא בגלל שהרומן לא גמור מודגש גודל האבידה והטרגדיה.
הרומן מתאר את פלישת הגרמנים לצרפת ב-1939. חלקו הראשון מתאר את הבריחה ההמונית של תושבי פאריז לאזורי הכפר. חלק שני מתאר את החיים בכפר כשהגרמנים חונים בתוכו. הדיוק המוקפד בכתיבתה מעיד על הכרתה מקרוב את מושאי כתיבתה, ומי שלא הכירה חקרה כל פרט בחיו. החויה שזוכה לה הקורא היא כאילו הוא עצמו היה עד לכל מה שהתרחש. הדמויות שבחרה א.נ. לכתוב עליהן, מורכבות, תלת מימדיות ומעוררות מחשבה ובחינה עצמית. אין לי ספק שהספר מעיד על
הסופרת שהייתה בן אדם מאד אינטליגנטי, מורכב ומוכשר כפי שאין רבים כמותו.

וואו איך מסכמים ספר שהיה מונח אצלי על השולחן תקופה ארוכה כל כך?
אני אתחיל מזה שלקח לי כמעט חמישה חודשים לקרוא אותו, וזה כבר אומר המון. היו ימים, ואף אגדיל ואומר שבועות, שלמים שלא נגעתי בספר. הספר הזה לא עשה לי שום חשק לחזור ולקרוא בו. ניסיתי כל הזמן להבין למה...
במבט ראשון יש בו כל מה שאני אוהבת: כתיבה מעולה של סופרת מאוד מוכשרת,סיפור אהבה שזור במאורעות מלחמת העולם השנייה וכל זה בשילוב עם הסיפור המדהים והטרגי של הדרך בה הספר הזה התגלגל. ובכל זאת, משהו היה לי חסר.
מכיוון שהספר מחולק לשניי חלקים, אחלק את הביקורת שלי לשניים:
החלק הראשון, "סערה ביוני", היה גם החלק שהתעכבתי עליו כל כך הרבה זמן. הלכתי לאיבוד בין כל הפרקים הקצרצרים והדמויות הרבות. עד שקצת התחלתי להיקשר לדמות- כבר המשכתי הלאה לדמות חדשה שאני לא מכירה. אני מבינה שהסופרת ניסתה להעביר את הכאוס הזה, אבל התוצאה "כאוטית" מדי :)
את החלק השני, "דולצ'ה", כבר קראתי מהר יותר. ההתמקדות בעיירה אחת גרמה לי להבין מה קורה שם. בשלב מסויים דמותו של הקצין הגרמני מתייחסת לחדר כמו לתמונה, וככה גם הרגשתי במהלך הקריאה: הכל תואר כמו תמונה, מבחוץ. נמירובסקי מרבה בפרטים (אולי אפילו יותר מדי) ממש לא משאירה מקום לדמיון מבחינת התפאורה ובמעבר חד כמעט ולא מתארת את מה שבאמת עובר על הדמויות ברגע הנתון. הרי מדובר בסיפור אהבה! אז איפה האינטימיות?

הרגשתי שהנספחים של הספר גרמו לי להבין את מה שנכתב בצורה טובה יותר. הבנתי את הדמויות הרבה יותר ממה שנמירובסקי כתבה לעצמה בהערות מאשר תוך כדיי קריאת הרומן עצמו. הספר, היה מתוכנן להיות רומן רחב יריעה של חמישה חלקים וגם הרגשתי את זה תוך כדי קריאה. אני מניחה שאם אירן נמירובסקי הייתה שורדת ונשארת בחיים היינו זוכים ליצירת מופת מלוטשת ושלמה שמתארת את מהלך מלחמת העולם השנייה ממש בזמן ההתרחשות. אבל לצערינו זה לא מה שקרה והתוצאה היא אי דיוקים וספר לא ערוך. בהערות שהסופרת כתבה לעצמה היא מפתחת את העלילה הלאה ודרך ההערות האילו למדתי להכיר את הדמויות הפועלות הרבה יותר ממה שלמדתי מהרומן, דרך ההערות תיקנתי לעצמי את כל אי הדיוקים וערכתי את הסיפור.

גם הביוגרפיה הקצרה ואסופת המכתבים נתנו לי מושג על חייה של נמירובסקי ועל היצירה שלה אשר באיזשהו מקום היו מרתקים יותר בעיניי מאשר הרומן עצמו.

לסיכום, כמו שכתבתי, אירן נמירובסקי היא ללא ספק סופרת מוכשרת. אני אומרת זאת בפה מלא למרות שזהו ספרה הראשון שאני קוראת ואשמח לקרוא ספרים נוספים שלה בעתיד.

הספר הראשון שלי של אירן נמירובסקי. מרוב פרטים, שמות, ביקורת וקווי עלילה רבים לא הצלחתי למצוא דרך להתחבר לספר, במיוחד לא לחלק הראשון - "סערה ביוני". הבנתי את גילגולי הספר וקורות המחברת (למען האמת זו הסיבה העיקרית שרכשתי אותו) והסתבר לי שיד עורך לא נגעה בו. כנראה שעריכה טובה הייתה עושה קצת סדר בכל הבלגן ומקלה על הקריאה.

לא התחברתי. פעם ראשונה בחיי שאני לא מסיימת לקרוא ספר, אולי עוד אחזור אליו בעתיד... עם טבלת אקסל שתעשה לי סדר בדמויות....

הספר "סוויטה צרפתית" נכתב ע"י סופרת יהודיה, בזמן שהיא יודעת שבכל יום יכולים להגיע הנאצים ולרצוח אותה. למרות זאת, זה אינו ספר שואה בכלל, ואין בו אזכור לגורל הטראגי של יהדות אירופה.
הספר מחולק לשני חלקים. בראשון, תיאור בריחת תושבי פריס ערב פלישת הגרמנים לעירם. דמויות שרובן מהמעמד הגבוה, ותיאור התנהגותן לאור האירועים. החלק השני הוא תיאור חיי כפר ועיירה שלווים המתמודדים עם גדוד חיילים גרמנים השוהים בביתם. מה שאהבתי בספר הוא בעיקר את החלק השני, תיאור הדמויות הצרפתיות ממקור ראשון וחיי הכפר.
הגרמנים אינם מתוארים כחיות אדם חסרות רגש, אלא ההיפך.
הספר נחמד, אני חושבת שהתחברתי אליו יותר בחלק השני.
אבל שוב, יש ספרים טובים יותר וקריאים יותר.
יותר עניינה אותי קריאת הביוגרפיה של הסופרת בסוף הספר.

ספר שבהחלט מכניס אותך לאוירה, לדילמות הקיומיות היום יומיות שהיו קיימות בזמן מלחמת העולם השניה בצרפת, כאשר אתה הצד המובס.
אנשים בעל כורחם נאלצים "לבחור צד" ולהיות חלק מהקהילה.
ספר מרשים, במיוחד כיוון שכתבה אותו מתוך הכרות אמיתית של המאורעות. מומלץ.

זה שהספר מצוין, כבר כתבו כאן יותר מפעם אחת. הוא מרתק ומהנה מאד;
גם נכתב לא מעט על זה ששני הסיפורים המרכיבים אותו הינם חלק משמעותי, אבל הנספחים המתארים את קורות כתב היד, הרקע לכתיבה, ופרטים על תהליך הכתיבה הינם חלק לא מבוטל ממכלול הספר.
עוד נכתב כבר כמה גדול האובדן של נמירובסקי לספרות העולמית, והכל בזכות העם הגרמני שוחר התרבות.

מתואר (בנספחים) שנמירובסקי חקרה לעומק את כל הדמויות שהיה בכוונתה לשלב בסיפור. היא הייתה מתארת אותן בפרוטרוט במחברות טיוטה, טורחת להכיר את אישיותן באופן רחב ומלא, ואח"כ משבצת אותן כנדרש בסיפור. כך עשתה גם עם הדמויות המשניות.
השקעה ורצינות זו באות לידי ביטוי באיכות הסיפור. בדיעבד, אני יכול להיזכר בלא מעט ספרים שבהם ניכר שלא עשו עבודת רקע רצינית ומעמיקה, והתוצאות בהתאם.

ועוד בנספחים, הצצה די נדירה לעוד היבטים מרתקים הנוגעים לתהליך היצירה הספרותי בכללותו. הסקיצות, ההגיגים, הרעיונות, המקצב. תיעוד מיוחד ומהנה במיוחד.

ספר מעולה של סופרת מצויינת.

הספר מורכב משני חלקים - חלקו הראשון של הרומן, "סערה ביוני", מתאר את הבריחה ההמונית מפריס ביוני 1940 ערב פלישת הגרמנים לצרפת, הכפרים שהתמלאו בהמוני פליטים שנסו מן העיר הגדולה, הפקקים, המחסור בדלק ובמזון ובראש ובראשונה הבהלה והפחד של ארץ במלחמה, וזאת תוך התחקות אחר קורותיהן של מספר דמויות: משפחת פריקאן הבורגנית והעשירה הנמלטת מפריס; בנם הכומר המלווה קבוצה של עברייני נוער אל מחוץ לעיר; זוג בנקאים שבנם החייל נעדר; סופר מפורסם, המשוטט עם פילגשו בכפרים בחיפוש אחר חדר פנוי במלון; יצאנית צמרת, וגבר עשיר העוזב את העיר ושב אליה לאחר הפסקת האש כדי להתייחד עם אוסף כלי החרסינה שלו, כאשר סיפוריהן של הדמויות מצטלבים לעתים.

חלקו השני של הרומן, "דולצ'ה", מתרחש בכפר הצרפתי בוסי ומגולל את חייהם של תושבי הכפר בנוכחות הכובשים. בחלק זה מתואר רומן אסור בין בחורה צעירה לקצין גרמני.

הספר נכתב בין השנים 1940-1942 ,הסופרת ממוצא יהודי, אירן נמירובסקי נעצרה ב-13 ביולי 1942 ונשלחה למחנה הריכוז פיטיוויה משם היא גורשה לאושוויץ ונרצחה במחנה בירקנאו ב-17 באוגוסט 1942. הספר ראה אור בשנת 2004, יותר מ- 60 שנה לאחר שנכתב.

התיאורים ריתקו אותי, יכולתי להרגיש שאני שם.
היו חלקים מעייפים, אין ספק, אבל הספר מחזיר אחורה לתקופת המלחמה באופן די משכנע.
ממליצה לאוהבי סיפורים הקשורים במלחמת העולם השנייה.

קראתי אותו בציפיה גדולה והתאכזבתי מאד: ספר משמים למשרתות עם דמויות מנופחות ומפוהקות, סיפור לא משכנע ואפילו מקומם הקצין הגרמני ב "דולצ'ה") ובאמת שקיוויתי וניסיתי לתת צ'אנס- אני חושבת, לצערי, שסיפורה הטראגי של אירן נמירובסקי הקפיץ את הספר כמה וכמה מדפים מכיוון ושישים שנה לא ידענו עליה דבר-
סיפורה העצוב יותר ריתק אותי מאשר הכתיבה שלה, שעסקה בשעמום בורגני.