ספר בסדר
הביקורת נכתבה ביום חמישי, 23 באוגוסט, 2012
ע"י michal_84
ע"י michal_84
וואו איך מסכמים ספר שהיה מונח אצלי על השולחן תקופה ארוכה כל כך?
אני אתחיל מזה שלקח לי כמעט חמישה חודשים לקרוא אותו, וזה כבר אומר המון. היו ימים, ואף אגדיל ואומר שבועות, שלמים שלא נגעתי בספר. הספר הזה לא עשה לי שום חשק לחזור ולקרוא בו. ניסיתי כל הזמן להבין למה...
במבט ראשון יש בו כל מה שאני אוהבת: כתיבה מעולה של סופרת מאוד מוכשרת,סיפור אהבה שזור במאורעות מלחמת העולם השנייה וכל זה בשילוב עם הסיפור המדהים והטרגי של הדרך בה הספר הזה התגלגל. ובכל זאת, משהו היה לי חסר.
מכיוון שהספר מחולק לשניי חלקים, אחלק את הביקורת שלי לשניים:
החלק הראשון, "סערה ביוני", היה גם החלק שהתעכבתי עליו כל כך הרבה זמן. הלכתי לאיבוד בין כל הפרקים הקצרצרים והדמויות הרבות. עד שקצת התחלתי להיקשר לדמות- כבר המשכתי הלאה לדמות חדשה שאני לא מכירה. אני מבינה שהסופרת ניסתה להעביר את הכאוס הזה, אבל התוצאה "כאוטית" מדי :)
את החלק השני, "דולצ'ה", כבר קראתי מהר יותר. ההתמקדות בעיירה אחת גרמה לי להבין מה קורה שם. בשלב מסויים דמותו של הקצין הגרמני מתייחסת לחדר כמו לתמונה, וככה גם הרגשתי במהלך הקריאה: הכל תואר כמו תמונה, מבחוץ. נמירובסקי מרבה בפרטים (אולי אפילו יותר מדי) ממש לא משאירה מקום לדמיון מבחינת התפאורה ובמעבר חד כמעט ולא מתארת את מה שבאמת עובר על הדמויות ברגע הנתון. הרי מדובר בסיפור אהבה! אז איפה האינטימיות?
הרגשתי שהנספחים של הספר גרמו לי להבין את מה שנכתב בצורה טובה יותר. הבנתי את הדמויות הרבה יותר ממה שנמירובסקי כתבה לעצמה בהערות מאשר תוך כדיי קריאת הרומן עצמו. הספר, היה מתוכנן להיות רומן רחב יריעה של חמישה חלקים וגם הרגשתי את זה תוך כדי קריאה. אני מניחה שאם אירן נמירובסקי הייתה שורדת ונשארת בחיים היינו זוכים ליצירת מופת מלוטשת ושלמה שמתארת את מהלך מלחמת העולם השנייה ממש בזמן ההתרחשות. אבל לצערינו זה לא מה שקרה והתוצאה היא אי דיוקים וספר לא ערוך. בהערות שהסופרת כתבה לעצמה היא מפתחת את העלילה הלאה ודרך ההערות האילו למדתי להכיר את הדמויות הפועלות הרבה יותר ממה שלמדתי מהרומן, דרך ההערות תיקנתי לעצמי את כל אי הדיוקים וערכתי את הסיפור.
גם הביוגרפיה הקצרה ואסופת המכתבים נתנו לי מושג על חייה של נמירובסקי ועל היצירה שלה אשר באיזשהו מקום היו מרתקים יותר בעיניי מאשר הרומן עצמו.
לסיכום, כמו שכתבתי, אירן נמירובסקי היא ללא ספק סופרת מוכשרת. אני אומרת זאת בפה מלא למרות שזהו ספרה הראשון שאני קוראת ואשמח לקרוא ספרים נוספים שלה בעתיד.
10 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
michal_84
(לפני 13 שנים)
תודה אנה :)
את צודקת! זאת בדנוק ההרגשה: קראתי וקראתי וקראתי- ושום דבר גדול לא קרה. זה מתיש... אולי תחזרי ותקראי רק את הנספחים, לדעתי הם היו מרתקים הרבה יותר... :)
|
|
|
A N N A
(לפני 13 שנים)
אני ממש מסכימה איתך בכל מילה
הספר הזה מונח אצלי כבר הרבה מאוד זמן, ופשוט לא הצלחתי להתחבר אליו כל כך...ואני לא מבינה למה..אני אוהבת ספרים על השואה גם הכתיבה באמת טובה,(חוץ מהקפיצות מסיפור לסיפור) אבל הרגשתי כאילו את קוראת וקוראת ושום דבר גדול לא קורה. גם אני לא אהבתי שכל פעם עד שאת מתחברת לדמויות יש פרק חדש עם דמויות אחרות. כל הכבוד לך שסיימת אותו בכל מקרה! לצערי אני התייאשתי אולי אחזור אליו בעתיד ;)
|
|
|
michal_84
(לפני 13 שנים)
:)
Omriqo תודה על התגובה!!
זה באמת מעניין שההתרשמות שלנו הפוכה ממש. אני חושבת שכישרון הכתיבה שלה אדיר ואני באמת מצפה לקרוא ספרים שלה. כי זה כמובן ספר יוצא דופן בכך שהוא לא גמור. |
|
|
omriqo
(לפני 13 שנים)
מעניין עד כמה ההתרשמות שלי הפוכה
מצאתי את החלק הראשון מקורי ומרתק, הסגנון העביר ממש את התחושה של מנוסה כאוטית מפריז. דווקא לחלק השני לא התחברתי.
אדון הנשמות שלה ממתין על המדף. תודה! |
10 הקוראים שאהבו את הביקורת
